באופן דיכוטומי, האוכל הוא ההפך הגמור מהאווירה הכבדה האופפת אותו. כזאת היא בדיוק מנת עלה הפסטה הטרייה. איזו רעננות, כמה יצירתיות יש במנה ראשונה כזו, שמוגשת בפרזנטציה יפהפייה של צבעי צהוב של פסטה, לבן של חלמון וירוק של רוזמרין, שמתפלשים כולם בצהוב של הביצה העלומה, שחלמונה מתפרץ ולוקח איתו את כל המרכיבים יחד. במסגרת "ארוחה עסקית השף", כך היא נקראת, המוגשת משעה חמש בערב, שהושקה כעת ושלשמה הגענו, נמכרות מנה ראשונה, מנה עיקרית וקינוח ב־159 שקלים. לא זול, אבל לפי איך שהעניינים זורמים, בהחלט משתלמת.
העונג נמשך ביתר שאת גם עם פילה הלברק, שמעבר להיותו עשוי במדויק, רך ומריח נפלא, רוטב חמאת המרווה שהוא שוחה בו מנחם ושמן, כמו מדובר במנה חורפית כיפית וממכרת גם באביב. הסלמון המאודה לא אכזב, אבל גם לא עמד בסטנדרט שהמנות הקודמות הציבו. סלמון הוא סלמון הוא סלמון, וגם רוטב המיסו והירקות המאודים לא הצילו אותו משיממונו.
זו חוויה נפלאה, לאכול בשעה מוקדמת בערב. כל הערב שלאחר מכן עדיין פנוי ואפשר ליהנות מעוד שעתיים של רוגע. זו חוויה גדולה אף יותר לאכול בשעה מוקדמת במקום כזה.