כמו קברן בזמן מלחמה, כמו עורך דין לענייני נזיקין אחרי תאונת דרכים רבת נפגעים, גם תקופת הקורונה שנפלה עלינו, להבדיל, עושה נחת לכמה מבעלי העסקים, ובראשם המסעדנים, לא לכולם, כמובן. וליתר דיוק - אלה שהשכילו להמיר את המלצרים בשליחים. המסעדות ריקות, אבל העיכוב – המוגזם לעתים – בזמנים מצד השליחים מעיד שיש עבודה והיא רבה.
קארי מאסאמן, על אף היותה מנה שמחירה לא מוצדק, בטח לא במשלוח (75 שקלים), היא המנה הטעימה ביותר שאכלנו בקערית פלסטיק ובסכו”ם חד־פעמי מזה זמן רב: תבשיל הקארי, שהוזמן עם עוף, היה נדיב בגודלו ובעל טעמים יצריים מהמזרח: נתחי חזה עוף עסיסיים לצד פלחי תפוח אדמה, בצל לבן, אניס וקינמון שמוסיף המון – עם אורז מאודה בנפרד. כל ביס הזכיר לנו את קוסמוי הזכור לטוב, את השקיעה המהפנטת ואת השיזוף המוגזם שלנו. גם מנת הסאטה, כראשונה, הפתיעה לטובה – לא בגלל שני שיפודי הפרגית ושיפוד האננס הצלוי שהוסיף טוויסט, אלא בעיקר בגלל רוטב הקארי, חלב הקוקוס והבוטנים שנוסף לה. רוטב ג’וסי טעים כזה ינצח את הקורונה! אפשר להוסיף אותו לכל מנה, מצדי גם למרוח אותו על טוסט (39 שקלים).
חיבה יתרה לחריפות ככל הנראה חרותה על דגלה של "נאם". כל הסלטים שלהם בעלי דרגת חריפות גבוהה עד בלתי נסבלת, כמו גם חלק הארי מהמנות העיקריות. אנחנו הסתפקנו בקאו פאד נאה יאנג (73 שקלים), נטולת החריפות, שהייתה טובה למדי: נתחי פילה בקר עשויים במידה מדיום וול, אחרי שהושרו בתערובת תבלינים, מונחים בעדינות על אורז מוקפץ עם גזר, עגבניות שרי, בצל, ביצה ושום.
בנאם, שעברה למשכנה בצפון תל אביב, גאים בחלקה התאילנדית הבלעדית שבה הם מגדלים ירקות ותבלינים תאילנדיים, בהם פפאיה, חציל תאילנדי, באק צ’וי, קפאו (ריחן תאילנדי), גלנגה ושעועית תאילנדית. המשלוחים מגיעים לכל חלקי תל אביב, כמו גם לרמת גן ולגבעתיים, החל מצהרי היום ועד 23:00. שווה הזמנה, אל תשכחו טיפ.
בימים כאלה, שבהם אנחנו שוהים בסגר ביתי עם טפנו, גברנו ומקננו, אי אפשר להתבסס על משלוחי אוכל, בין היתר בגלל הסכומים הגבוהים שבעבורם. בבורגרים מצאנו את הדילים המשתלמים ביותר: תמורת מארז של 12 המבורגרים קטנים, בעלי קציצות של 80 גרם, שילמנו 122 שקלים בלבד. במילים אחרות, 15 שקלים להמבורגר. איכשהו, מתברר שהטריק הזה אטרקטיבי לכל הצדדים לא רק ברמת התשלום: הילדים מסוגלים לאכול יחידה שלמה מבלי לזרוק שאריות, ואנחנו המבוגרים אוכלים שניים ומרגישים שובע, הן ברמה הפיזית והן ברמה הנפשית. אכילה של שלושה המבורגרים נשמעת כמו חזירות, שניים, עוד ברמת הסביר. וכך יצאנו כולנו שבעים ומרוצים.
הבריא שבחבורה הזמין סלט ישראלי גדול (37 שקלים) בתוספת רצועות עוף במרינדה (עשרה שקלים) ודיווח על מנה טובה בסך הכל, עם ירקות שככל הנראה נבחרו עם קצת יותר תשומת לב מאלו שהוחבאו בהמבורגר. הפתיעה לטובה גם ארוחת הילדים עם השניצלונים, במחיר סביר לגמרי (36 שקלים) – כמות נדיבה של בשר עוף עסיסי למדי, וסביבו יהום הסער של שר הבריאות: ירקות חתוכים (אנחנו זכינו בפלפלים טריים בשני גוונים), בקבוק מים, צ’יפס (כי אי אפשר בלי, סליחה ליצמן) והפתעה – כוס שתייה אטומה.
התרעות פיקוד העורף