כשהסתיים הגל הראשון, רוענן לוגו המסעדה, אולי כדי להביא מזל. מעתה ייקרא שמה “דוד ויוסף דאונטאון”. לאומרך, כולם יודעים שהאוכל האמיתי לא נמצא במסעדות המפונפנות, אלא דווקא בעיר התחתית, שם נמצאים האנשים האמיתיים, השכנים שלך, המכרים שלך, אלה שתוכל להרגיש לידם חופשי ולא מכווץ, אלה שיש להם את הקעקוע הנכון והסקיני הנכונים ואין להם גרם של פוזה, הם לא מתביישים להודות שהם צופים, לצד נטפליקס, גם ב”הישרדות”, שהם אוהבים את גבי ברבש ולפעמים יורדים על פיתה וממרח שוקולד “השחר”. אמיתיים סטייל.
גם האוכל המוגש כעת בתפריט קורונה הוא דוגרי סטייל, אבל עם טוויסטים: חציל שרוף – אבל עם פיסטוקים ודבש; שווארמה – אבל עם אריסה; צ’יפס – אבל עם כמהין ואבקת לימון. הטאץ’ של אלמקייס ושל שותפו יוסי שטרית הוא שהפך את “דוד ויוסף” למסעדה ששומרת על לקוחות קבועים, המגיעים שוב ושוב ומזמינים את אותן המנות בדיוק. האוכל היצירתי והמוקפד, יחד עם האווירה המשוחררת, הם שילוב שאין במסעדות רבות בארץ.
צלעות הטלה לא הצטיינו, לטעמנו. אלה הגיעו עשויות מדי, אבל התכולה הכוללת הפכה את המנה לטובה. הצלעות הונחו על גבי פיתה ענקית שספגה את הרטבים של התכולה שמעל – סלט משוויאה, טחינה, עמבה ושקדים מטוגנים. לנו, אישית, הפיתה הייתה טעימה יותר מהבשר.
ואל תוותרו על טעימה מהקוקטיילים המשוגעים – קוקטייל כוסברה(!), חיטה(!!) מלפפון ובזיליקום(!!!). אז הנה לכם לפחות שלוש סיבות טובות להגיע, אבל בראשן הסיבה הציונית – תמכו בעסקים ישראלים.
התרעות פיקוד העורף