כמעט מדי יום אני מבלה מספר שעות במטבח. מפתחת מתכונים חדשים, עורכת ארוחות קונספט, מכינה מאכלים על פי מתכונים אשר נשלחים אליי על ידי הקוראים או כאלו שאני נתקלת בהם באינטרנט. לא פעם קורה שבמהלך העבודה אני נתקפת בגעגוע למאכל מסוים. לא רק בגלל טעמו המופלא אלא בשל הזיכרון שנלווה אליו.

לפעמים הזיכרונות לוקחים אותי אל בית ילדותי, למטעמים שהכינה אמי אסתר ז"ל מהמטבח התוניסאי. בפעמים אחרות אני נשטפת בגעגועים אל המאכלים של חמותי גיטה רובין ז"ל מהמטבח הטריפוליטאי. 

אני זוכרת את ההתרגשות שהייתה אוחזת בי כל פעם מחדש, כאשר הגעתי הביתה לבקר את אמי ז"ל. כבר מגרם המדרגות שהוביל אל בית ילדותי הייתי מנסה לנחש לפי הריח איזה תבשיל משתזף ומתרכך על הכיריים. האם זה טאג'ין או טביח'ה שהוכן לכבודי הפעם. לפעמים היה אופף אותי ניחוח התפוז או האניס האופייני להכנת הכעכ או מציות הגלאט ובפעמים אחרות הייתי מריחה את טיגון הפריקסה בעודי שמה פעמיי אל ביתה. 

גדלתי על המטבח התוניסאי, שלדעתי הוא אחד המטבחים העשירים, החכמים, העדינים והמיוחדים. נעשה בו שימוש בטכניקות בישול מעניינות, במוצרים בסיסיים ובניצול חומרי גלם עד תום. כמות הבשר במטבח התוניסאי מצומצמת למדי, ומקורות החלבון הם בעיקר בצומח: ירקות, עשבי תיבול וקטניות, היהלומים של הארוחה. התיבול עדין וצנוע, בדיוק כמו העדה עצמה. נעשה שימוש בתבלינים מעטים שאינם דומיננטיים. תפקידם הוא למקד ולהבליט את התבשיל, על מנת לאפשר לתזמורת הטעמים והניחוחות לתת את הטון. 

עם נישואיי נחשפתי לעומק הטעמים מהמטבח הטריפוליטאי ומצאתי בו לא רק מאכלים עשירים ומעניינים, אלא גם כאלה שהזכירו את המטבח התוניסאי שעליו גדלתי. הדמיון בא לידי ביטוי למשל במונחים המגדירים את המאכלים: טביח'ה היא מנה עיקרית שאינה מכילה בשר, וטאג'ין היא מנה עיקרית המבוססת על בשר. בחירת המנות נעשית תמיד לפי עונות השנה, תוך ניצול הירקות העונתיים. לא פעם מוצאים ירקות אלו את דרכם למזווה, אחרי פעולות שימור וכבישה, שהופכות אותם מתאימים לכל השנה. למשל עגבניות מיובשות בשמן זית, שום ירוק או רסק פלפלים (הריסה) או הפלפלצ'ומה, אשר תמיד הופכת לבסיס הטעמים במטבח זה.

הזיכרונות הללו אפפו אותי השבוע, לצד מחשבות נוגות על אנשים יקרים שכבר אינם איתנו ושהמטבח עבורם היה המקום הכי חשוב בבית. הבישול היה הדרך שלהם לומר לנו עד כמה הם אוהבים אותנו. נותרנו עם הגעגוע ועם המתכונים. 

למתכונים נוספים: https://www.pascalpr.co.il/

קישואים ובצלים ממולאים / בְּסָל וּקַרעָה מוּחְשִי

המתכון, מתוך ספרי "מטעמים טריפוליטניים", מובא כאן לזכרה של חמותי גיטה ז"ל, אשר פסעה איתי את כל הדרך עד להפקת הספר. רוב המתכונים, הסיפורים והפתגמים שמופיעים בו הם פרי מטבחה הנפלא. 

החומרים (ל־8־6 מנות):

• 300 גרם בשר בקר טחון
• 1 בצל גדול, קצוץ דק
• 10 גבעולי פטרוזיליה קצוצים דק
• ½ כפית קינמון טחון
• ½ כפית מלח
• ½ כפית פלפלת אדומה מתוקה 
• ½ כפית כמון טחון
• ¼ כפית פלפל שחור
• 1 ביצה
• 4 קישואים בינוניים, חתוכים לשניים או לשלושה חלקים, מרוקנים ומוכנים למילוי (שומרים את בשר הקישואים בצד)
• 2 בצלים גדולים, מפורקים לגלדים באופן המאפשר מילוי 

לרוטב:
• 4 כפות שמן
• 1 בצל גדול, קצוץ גס
• 4 שיני שום כתושות
• 2 כפות רסק עגבניות
• ¼ כפית פלפל שחור
• ¼ כפית קינמון טחון
• 1 כפית מלח
• 4־3 כוסות מים 
• 3 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לרבעים

אופן ההכנה:

שמים את הבשר בקערה ומוסיפים אליו את הבצל, הפטרוזיליה, התבלינים והביצה. לשים לעיסה אחידה. ממלאים את הקישואים ואת גלדי הבצל במלית הבשר ומניחים על מגש. קוצצים דק את בשר הקישואים שנשמר בצד.

להכנת הרוטב: מחממים את השמן בסיר רחב ונמוך. מוסיפים לו את הבצל, השום ובשר הקישואים הקצוץ. מאדים במשך מספר דקות. מוסיפים את רסק העגבניות, התבלינים ו־2 כוסות מים. בוחשים ומביאים לרתיחה. מוסיפים את רבעי תפוחי האדמה, מכסים את הסיר ומבשלים כ־10 דקות עד לרתיחה.

מסדרים את הירקות הממולאים זה לצד זה בתוך הרוטב. יוצקים לסיר את יתרת המים עד לכיסוי הירקות הממולאים ועוד 1 ס"מ. במידת הצורך אפשר להוסיף עוד מים. מכסים את הסיר וממשיכים לבשל כ־40 דקות על להבה נמוכה. מגישים חם, עם אורז או עם קוסקוס. 

דרגת הקושי: בינונית
משך ההכנה: כשעה וחצי 
סוג המנה: בשרית

אמה וחמותה של פסקל (צילום: פרטי)אמה וחמותה של פסקל (צילום: פרטי)

לחמניות מתקתקות ומפנקות

אינני זוכרת ולו שישי אחד ללא הלחמניות של אמי אסתר ז"ל. הן פשטו ולבשו צורה: פעם הוגשו כשבלולים, פעם בצורת אליפסה קטנה. לפעמים היא הייתה מעטרת אותן על ידי חריצה בסכין חדה, ואם זמנה היה קצר, הן הפכו לגאלטים קטנים ומלוחים. הלחמניות של אמי היו תמיד בהירות וזהובות. לפעמים בזקה עליהן שומשום או קצח. את הלחמניות כאן הברשתי פעמיים בביצה טרופה, מה שהקנה להן גוון שחום יותר.

החומרים (ל־24־28 לחמניות קטנות):

• 1 ק"ג קמח מנופה
• 50 גרם שמרים לחים
• ½ כוס סוכר
• ½ כוס שמן
• 1 כפית מלח
• 1 ביצה
• ½2־3 כוסות מים פושרים

להברשה:
• 1 ביצה טרופה

לפיזור:
• ¼ כוס קצח או שומשום שחור
• ¼ כוס שומשום 

אופן ההכנה:

מערבבים בקערה את הקמח, השמרים, הסוכר, השמן, המלח והביצה. מוסיפים את המים בהדרגה תוך כדי לישה. לשים עד שהבצק אחיד וחלק. משהים לתפיחה במקום חמים עד שהבצק מכפיל את נפחו (כשעה עד שעה וחצי). מחלקים את הבצק ל־24־28 חלקים שווים. מכדררים כל חלק ומעצבים ללחמנייה עגולה (במקרה שבוחרים להכין צורה אחרת, מספר הלחמניות ישתנה בהתאם לגודל ולצורה). 

מניחים את הלחמניות בתבנית משומנת. משטחים קלות את הלחמניות באמצעות לחיצה קלה של האצבעות. מורחים בביצה טרופה, מתפיחים כ־15 דקות, מורחים שוב בביצה הטרופה ומפזרים מעל את השומשום השחור או הקצח ואת השומשום הבהיר. בתנור שחומם מראש לחום בינוני־גבוה של 200 מעלות אופים במשך כ־25 דקות. 

דרגת הקושי: בינונית
משך ההכנה: כשעתיים וחצי
סוג המנה: פרווה 

לחמניות מתקתקות (צילום: פסקל פרץ-רובין)לחמניות מתקתקות (צילום: פסקל פרץ-רובין)

רצועות גזר בשלל צבעים

ה"מזורה" מהמטבח התוניסאי הוא סלט של גזרים מבושלים ומעוכים, שעוברים בישול נוסף יחד עם בצל והריסה. לימים עשיתי לסלט זה קיצור דרך על ידי אפייה של רצועות גזר בשלל גוונים בתוספת שום, הריסה או פלפלצ'ומה בכמות גדולה, קימל ומעט לימון. התקבל שילוב מפתיע של ירק מתקתק קלות עם פיקנטיות חריפה. 

החומרים (ל־6־4 מנות):

• 6־5 גזרים גדולים, חתוכים לרבעים
• 2 כפות הריסה או פלפלצ'ומה
• 2 שיני שום כתושות
• ½ כפית כרוויה (קימל) 
• שמן זית
• מלח ופלפל, לפי הטעם

אופן ההכנה:

מניחים את רצועות הגזרים בקערה, מוסיפים את יתר החומרים ומערבבים. מצפים בשכבה אחידה של שמן את הגזרים. מעבירים לתבנית, מכסים ברדיד אלומיניום, מכניסים לתנור שחומם מראש לחום גבוה של 200 מעלות, ואופים במשך כ־30 דקות. מנמיכים את החום ל־180 מעלות ואופים עוד 20 דקות. מסירים את כיסוי האלומיניום וממשיכים בצלייה והשחמה עוד 7־5 דקות, תוך השגחה, עד לקבלת הגוון הרצוי.

דרגת הקושי: קלה
משך ההכנה: כשעה
סוג המנה: פרווה

רצועות גזר צבעוני (צילום: פסקל פרץ-רובין)רצועות גזר צבעוני (צילום: פסקל פרץ-רובין)