כאשר ילדיי היו צעירים, הם תמיד שמחו כאשר הכנתי להם פסטה. הפסטה במטבחי בדרך כלל לבשה ופשטה צורה בהתאם למצב הרוח שלי ולחומרי הגלם במזווה או במקרר הביתי. פעם היא הוגשה בגלימה ירוקה, לעתים לבנה ולפעמים אדומה.
גם מיני וסוגי הפסטות השתנו. השימוש בצורות שונות של פסטה וברטבים שונים יצר אצל ילדיי גיוון ועניין. לפסטה התווספו לא פעם תוספות כמו דגים, נקניקיות, ירקות ועוד. כך הפך המאכל הכל כך פשוט ומהיר הכנה הזה למעניין ומפתיע, ותמיד הוא סחט מחמאות וחוסל במהירות שיא.
היופי במתכון הנוכחי, המהווה גרסה של המטבח הצפון־אפריקאי למאכל האיטלקי, הוא שהפסטה או הספגטי מתבשלים בתוך הרוטב עצמו, ואין צורך להכין אותם בנפרד.
התרעות פיקוד העורף