בילדותי ניחוחות האפייה משכו אותי כבמטה קסם שוב ושוב אל המטבח הקטנטן שלנו. אמי אסתר ז"ל ניסתה לא פעם לסלק אותי משם, כדי שלא אפריע, אבל בסוף נכנעה. וכך, כבר בגיל 6 הכנתי את העוגה הראשונה שלי. היא יצאה יפה וגבוהה כל כך! אני זוכרת את עצמי יושבת מול העוגה, בוהה בה ולא מאפשרת לאף אחד לגעת. לא האמנתי שאני זו שהכינה אותה. אמי מעולם לא הייתה מוכנה לגלות עד כמה היא עזרה לי בהכנה.
אפייה היא פלא בעיניי. ממוצרים בסיסיים אנו יוצרים תערובת שנשלחת לתנור, ואם מציצים דרך דלת הזכוכית אפשר לראות את הקסם מתרחש מול עינינו. העיסה שלנו מקבלת חיים אחרים, מתוקים ונפלאים.
לאורך השנים אלפי מתכונים עברו תחת ידי וחלקם אף שובצו בספריי. לפני מספר שבועות חיפשתי מתכון מעניין להכנת עוגה לשבת בספרי “עוגת השבוע", שראה אור ב־1992, ונתקלתי בעוגת גזע עץ, המבוססת על גלילת בצק תופין, או במילים אחרות - רולדה.
באבחה אחת חזרתי בנוסטלגיה אל בית ילדותי. אל הרולדה של פעם, המבוססת על טעם הווניל העדין, שהייתה צנועה, עדינה ויפה. חפה מכל פוזה ולא מנקרת עיניים. רולדת ילדותי אספה לתוכה בחיבוק מתגלגל קרם וניל צהבהב עדין, וכוסתה בגלימה לבנה של אבקת סוכר. באירועים חגיגיים ובחגים קיבלה הגלילה הצנועה תלבושת חגיגית, כשאבקת הסוכר התחלפה בציפוי קרם ובעיטורי שוקולד מושכים.
לכולנו יש זיכרונות ילדות מתוקים, כאלו שמעלים בנו מיד ניחוחות של מאכלים: ניחוח עוגת תפוז, עוגיות אניס, עוגת טורט וניל, עוגת שוקולד ועוד. ואני אומרת שלפעמים כדי להתקדם ולהיות עדכני צריך להתבסס על מה שהיה פעם, כי הוא השורשים של היום. בעזרת מה שהיה בעבר אפשר ליצור את מה שקורה עכשיו, את המודרנה. בשל כך בחרתי השבוע להקדיש את המדור לעוגות של פעם, עם המון כבוד והמון טעם.
נתרכז השבוע בגלילות, רולדות מתוקות. הבצק של הרולדות מאוד פשוט להכנה, והסוד נמצא בהקצפה נכונה של החלבונים. אפשר להכין את הרולדה בגוונים שונים: כהה עם אבקת קקאו או שוקולד, בהירה עם וניל או בצבע מוקה בתוספת קפה.
כאשר מכינים רולדה, חשוב להתייחס לסוג הקרם שבו משתמשים, לציפוי ולעיטור הגלילה, אלו ייצרו רולדות שונות ומיוחדות.
טיפסקל להכנת רולדה מוצלחת:
התרעות פיקוד העורף