במשך שנים אני עורכת מסע גסטרונומי מעניין וטעים, כדי להתחקות אחר תבשילים ומאפים מיוחדים ממטבחים שונים. אופה, מבשלת ומתעדת מטעמים אתניים כדי שלא ייעלמו ויישכחו. אפשר לומר שאני מבשלת זיכרונות ומאכלים אשר עברו מדור לדור, ומנסה דרכם ללמוד על מנהגים, מסורות, תרבויות ועוד. עם השנים הפכתי למפצחת של מתכונים נוסטלגיים ועתיקים, “מתכוני סבתות".
לכן מאוד התרגשתי כאשר שמעתי על הפרויקט הקסום והמצמרר של העמותה “מתכון עם זיכרון", ששמה לה למטרה להנציח את חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה דרך המטעמים והכנת המתכונים שהיו אהובים על החללים. העמותה הוקמה על ידי רס"ן (במיל') עדן קוהלי בן עוז בהתנדבות מלאה, יחד עם מתנדבות מכל רחבי הארץ ופועלת משנת 2015.
דרך מיזם הנצחה ייחודי זה, הכולל מתכון וגם מצגת המספרת את סיפור חייו של החלל, אפשר להיחשף לסיפור חייהם של חללי מערכות ישראל בארוחות ובמפגשים משפחתיים, ותוך כדי בישול המאכלים האהובים על הנופלים במטבח הפרטי של כל אחד ואחת מאיתנו.
למיזם יש אתר אינטרנט פעיל, המהווה ספר מתכונים דיגיטלי להנצחת חללי מערכות ישראל, והוא מאפשר לרבים, בארץ ובעולם, להיחשף לנופלים, להכיר, להנציח ולבשל לזכרם.
בחרתי ארבעה מתכונים של חללי צה"ל ממלחמת חרבות ברזל, שלדאבוני עדיין מתנהלת וסופה לא נראה. תחילה ניגשתי אליהם בדיוק כפי שאני נוהגת לעשות כאשר אני מתחקה אחר מתכונים אבודים של הסבתות, אך הפעם זה היה שונה. ערבוב של כאב והתרגשות. אלו לא היו עוד מתכונים ישנים, מסורתיים - הפעם העבודה הייתה להתחקות אחר מתכונים וטעמים אהובים של חיילים, בחורים צעירים אשר נקטפו באמצע החיים.
קראתי בעיון את הסיפורים הנלווים למתכונים. חזרתי וקראתי, והרגשה של החמצה מילאה אותי על כל אחד ואחד מהם. הקריאה החוזרת אפשרה לי להתחבר יותר אל הנופלים, אף על פי שמעולם לא פגשתי אותם.
ראיתי בעיני רוחי את איתי יהודה ז"ל מגיע הביתה ביום שישי, כשאמו הכינה לכבודו את לחמניות הזיתים האהובות עליו והוא מנקר אחת ועוד אחת מתוך התבנית החמה, עוד לפני שהן מספיקות להתקרר.
חשבתי על לירן אלמוסנינו ז״ל, שהיה חקלאי בנשמתו, ולכן לדעתי כל כך אהב לאכול בתום יום עבודה מפרך במשק קערת סלט עשירה בירקות, בתוספת חלבונים אשר השלימה את הטעמים.
חשבתי על שמעון אלרואי בן שטרית ז״ל, אשר אהב לאכול קובה סלק כשהגיע הביתה. לכן הקפידה אמו להכין סיר מלא קובות ממולאות בשר, שצפות במרק אדום סגול, והניחה אותו באהבה ובציפייה על הכיריים. עבור בני המשפחה סיר הקובות היווה סימן ברור שאלרואי בדרך הביתה.
המתכון האחרון היה אהוב מאוד על אדיר מאיר עבודי ז"ל - עוגת תפוזים תפוחה, גבוהה ואוורירית, רכה וריחנית, מעוטרת באבקת סוכר, שהוסיפה לטעמה עוד קצת מתיקות אם בכלל היה חסר. העוגה תמיד המתינה לבואו על השיש במטבח. ואני בטוחה שכאשר חזר לחופשה מהבסיס, הדבר הראשון שנהג לעשות הוא לגשת למטבח, לפרוס פרוסה עבה מהעוגה ולנגוס בה בהנאה גדולה.
מצוידת במתכונים ובסיפורים על הנופלים נגשתי למטבחי, והתחלתי להכין את המאכלים. פה ושם ניגבתי דמעה סוררת ומחשבות נוגות התרוצצו במוחי. כמה הייתי רוצה להכין לארבעה את המטעמים האהובים עליהם ולארח אותם בביתי, במטבחי, במקום לכתוב עליהם כאן במדור.
איזו מלחמה ארורה.
המתכונים המובאים כאן כתובים ומנוסחים בדיוק כמו שנאספו על ידי בני משפחות החיילים, וכך פורסמו על ידי העמותה.
את הלחמניות עם זיתים אמו של איתי מכינה באופן קבוע בימי שישי. איתי אהב מאוד בצקים ובמיוחד את הלחמניות האלו. היה אוכל אותן בכל שעה, גם בשעות הקטנות של הלילה אחרי בילוי. בן 20 היה בנופלו.
כשאלרואי היה מגיע לחופשה, הוא היה מתיישב לאכול קובה סלק, כולם ידעו שאם יש קובה סלק זה סימן שאלרואי מגיע.
היה בעל אוהב לאפרת, ואבא מדהים לגיא, גבע, פלג, טנא ומטר. היה נוהג לקחת את ילדיו האהובים לטיולי שטח וללמד אותם כישורי חיים. לירן נהרג בשבת השחורה, 7.10, כאשר לחם בגבורה והציל עשרות משפחות. בן 42 היה בנופלו.
אשתו אפרת מספרת שאת הסלט הזה היו אוכלים יחד מאותה הקערה בסוף יום עבודה ארוך, מדברים על החיים או תוך כדי צפייה משותפת בטלוויזיה.
אדיר אהב מאוד את עוגת התפוזים של אמא שלו והיה מחכה לה מדי שבת, כשהיה מגיע מהבסיס חזרה לביתו.
התרעות פיקוד העורף