בורכתי בעבודה אהובה המאפשרת לי להתנסות בהכנת מטעמים מיוחדים, עבודה שפתחה עבורי צוהר למטבחי עדות ישראל ולמפגשים עם אנשים מעניינים, חשפה בפניי טכניקות בישול, חומרי גלם ייחודיים וכלי עבודה לא שגרתיים במטבח. כל הטוב הזה אִפשר לי ליצור מטבח עשיר, מגוון ומיוחד שמניב טעמים אחרים.
הפעם בשיטוטיי במרשתת הבחנתי בשתי כפות ידיים ממוללות גרגירי סולת בקערת אלומיניום במהירות ובמיומנות מקצועית גבוהה, לצלילי קרקוש צמידי זהב. המראה היה מהפנט. הבטתי בסקרנות בריקוד כפות הידיים. באבחה אחת חזרתי לכפות ידיה של אמי אסתר ז"ל, אל אותה הטכניקה האהובה והמוכרת של הכנת הקוסקוס. מספיק היה להביט בכפות הידיים המלהטטות ובוללות נמרצות את הסולת כדי להבין שאלו ידיים מיומנות, אשר כמו באות לספר סיפור של עבודת כפיים, אהבה, בית ומשפחה.
עמית וסבתו שרינה מבלים יחד במטבח, מבשלים, אופים ומשוחחים בחן ובהומור על נושאים ברומו של עולם. או אז נשלפת המצלמה, ועמית מתעד בסרטונים ובתמונות את הרגעים הקסומים.
ברור שלא הסתפקתי בצפייה בסרטונים. יצרתי קשר עם עמית ונקבעה פגישה בינינו. שמתי פעמיי לעיר לוד על מנת לפגוש את השניים במטבח של סבתו. שרינה, בת 88, קיבלה אותי בחיוך ענק ובחיבוק חם, כאילו הכירה אותי כל חייה. היא כיוונה אותי אל מטבחה הקטנטן, וכשהבינה שאני תוניסאית התמוגגה והחלה למנות את שמות התבשילים והמאפים של העדה בשמם המקורי, תוך שהיא שואלת אם אני מכירה אותם. "מכירה 'בקילה', 'עוסבנה', 'נקיטוש', 'עוגת דרוע'?". מכירה ועוד איך.
התיישבנו בפאתי המטבח לשיחת היכרות קלילה, שאותה כיוון וחידד הנכד. בחור צנוע, חייכן ואדיב. את השיחה היא מתבלת באִמרות שפר בערבית תוניסאית, ומסבירה בעברית. "שרינה", כך היא מכונה בפי אוהביה. שרה כהן, במקור שרה בוכריס, עלתה ארצה בגיל 12 מהאי ג'רבה שבים התיכון, ליד חופי צפון אפריקה, השייך לתוניסיה. היא עברה מספר תחנות, הראשונה הייתה מרסיי שבצרפת. אחר כך הגיעה לחיפה, לבית ליד ולבסוף למושב תלמים, שם התחתנה כשהיא רק בת 14.
"זו לא הייתה חתונה כמו שאנו מכירים כיום", היא אומרת תוך שהיא צוחקת בקול. "אין שמלה מפוארת, אין המון משפחה, אין הרבה אוכל, אין אמצעים, הכל פשוט, הכל קשה".
החיים היו מורכבים, ולתוכם היא יצקה תוכן של אהבה דרך המטעמים שלמדה להכין מאמה ומהדודות. יש לה 11 ילדים, את הנכדים והנינים אינה מוכנה לספור. "ברוך השם, ברוך השם", היא אומרת, "יש לי משפחה לתפארת". הכאב ניכר על פניה כשהיא מספרת שב־7 באוקטובר איבדה את נכדתה, הדר מרים כהן שהייתה תצפיתנית בנחל עוז.
"רוב שנותיי ביליתי בגידול הילדים ומתוך כך האוכל היה המרכז", היא אומרת. "הקפדתי לפנק אותם במטעמים שלמדתי להכין לאורך השנים". כאשר הילדים גדלו, יצאה לעבוד בעבודות מזדמנות כדי לעזור בפרנסת המשפחה. לאחר שהפסיקה לעבוד, חזרה למקום הבטוח שלה, כשהיא מרבה לפנק את כל בני משפחתה הענפה.
גרגירי קוסקוס בהכנה קלאסית
מרק ירקות ובשר לקוסקוס
קציצות ירק ועוף (כפיתות)
סלט דלעת (ט'ירשי, צ'רשי)
התרעות פיקוד העורף