אז למה לא לערבב את השוקולד ישר לתוך הבלילה? דוראן מסביר שזה עניין של איזון ונוחות: השוקולד נוטה לשקוע לתחתית הבלילה, כך שהמנות הראשונות יוצאות כמעט בלי שוקולד, ואילו האחרונות עמוסות מדי. לדבריו, אותו עיקרון תקף גם כשמוסיפים אוכמניות או תותים פרוסים - גם אותם כדאי להניח על הבלילה אחרי ששופכים אותה למחבת. “מומלץ להשתמש בבלילה מעט סמיכה יותר כשמוסיפים פירות, כדי שיישארו במקומם", הוא מוסיף.
דוראן ממליץ להשתמש דווקא בשוקולד צ’יפס מיני, ששוקעים בדיוק במידה הנכונה ונמסים בעדינות מבלי להישרף בזמן ההיפוך. “כך השוקולד נטמע בבלילה, אבל לא נשרף כשהופכים את הפנקייק", הוא אומר. מכיוון ששוקולד נשרף בקלות בגלל תכולת החלב והסוכרים שבו, חשוב לבחור את הסוג הנכון. מבין שלושת הסוגים - לבן, חלב ומריר - דוראן ממליץ על שוקולד מריר חצי־מתוק, בעל נקודת התכה גבוהה יותר ועמידות טובה יותר בחום.
הוא מוסיף טיפ נוסף: אחרי שהופכים את הפנקייק, כדאי להניח עליו עוד כמה שוקולד צ’יפס - החום יגרום להם להימס בעדינות ולתת מראה מבריק ומפתה. אפשר גם להוסיף נגיעה של מלח ים גס או לזלף סירופ מייפל כדי לאזן את המתיקות ולהעמיק את טעם השוקולד. למי שמחפש ביס מושחת במיוחד - שימו קוביית שוקולד במרכז הבלילה וכסו אותה בכפית נוספת. כשחותכים את הפנקייק, תקבלו ליבה נמסה של שוקולד חם.
בשורה התחתונה: פנקייק מושלם הוא עניין של תזמון, איזון וסבלנות. תוספת השוקולד צ’יפס ברגע הנכון - ממש אחרי מזיגת הבלילה למחבת - היא ההבדל הקטן שהופך בוקר רגיל לפינוק אמיתי.
התרעות פיקוד העורף