כך הגיעה ישראל למקום הרביעי בעולם ביוקר החופשה

"הזמנו את אנשי הרוח החשובים בעולם, ללא הבדל דת ולאום, כמובן. הם נענו ברצון... על ה'פוטורו' נפגשו משוררים ופילוסופים, ממציאים ומגלים, חוקרים ואמנים, אנשי מדעי המדינה, כלכלנים, פוליטיקאים ועיתונאים... הם המשיכו בדרכם, דרך החוף הדרומי, לכיוון טבריה.

המראה הזכיר להם את ימי הזוהר של שיא עונת התיירות בריביירה של קאן או של ניצה. כלי רכב מכל הסוגים שהסיעו גברים ונשים לבושים בהידור חלפו על פניהם... רוכבי אופניים וסוסים השתלבו בתנועה הערה, ובשבילים להולכי רגל שלאורך החוף טיילו בנחת תיירים. זה היה קהל קוסמופוליטי, מהסוג שפוגשים באתרי נופש אופנתיים" (מתוך "אלטנוילנד". בנימין זאב הרצל חוזה אוניית פאר ואת טבריה כריביירה של המזרח התיכון).

אחח, איזה חלום היה יכול להיות פה. הרצל אמר. המוני תיירים יכלו לגדוש את המדינה ואת בתי המלון, הצימרים ואכסניות הנוער. לא רק צליינים שהם לקוחות שבויים של ארץ הקודש, גם סתם אנשים שרוצים לנפוש במה שאנחנו אוהבים לכנות "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

ירושלים, תל אביב, חיפה, הקיבוצים, המושבים, הנופים המרהיבים ומזג האוויר הנוח. מי יכול לעמוד בפני כל אלה. עכשיו תתעוררו. נופש בישראל הוא עניין יקר באופן בלתי נסבל ועל כך יעידו כ- 3.53 מיליון תיירים בשנה. בעגה המקצועית קוראים לזה "כלום", בעגה העממית, "כלאם פאדי".

כדי לסבר את האוזן, כדאי להפנים שכל 100 תיירים שמגיעים לשהות קצרה, גם בת יום, מייצרים שני מקומות עבודה קבועים בשנה. כל תייר משאיר פה בממוצע 1,500 דולר בביקור בן תשעה ימים, לא כולל טיסות ואסור לשכוח כמובן שמדובר בהכנסה נאה של מטבע חוץ.

מבחינת תיירות פנים, כמו שאומר המשפט הידוע ביידיש, תינוקות ועשירים בוכים וגדלים: תיירות הפנים הסתכמה בשנה החולפת ב-16.7 מיליון לינות, ומדובר בעלייה של 3% ביחס לזו שלפניה. מלונות, צימרים, אכסניות נוער, בתי ספר שדה, הכל הולך.

איך הגענו למצב הזה? "ממשלות צריכות לזהות את תפקידה של התיירות כמניע חשוב לצמיחה ותעסוקה ולהגדיל את התמיכה שהן מעניקות לסקטור התיירות", מציין דוח של ה-OECD מחודש מרץ ולמעשה משיב על השאלה.

איזו חגיגה הייתה פה בנובמבר 2012 , עם קבלת הבשורה על כך שהממשלה אישרה את המלצות הוועדה להוזלת הנופש בישראל, ועדת בר ניר. יישומן של מסקנות הוועדה שמינה שר התיירות דאז סטס מיסז'ניקוב אמורות היו להביא להפחתת עלויות הנופש בכ-20% : צמצום עלויות עודפות הנובעות מרגולציה, בחינת הורדת ארנונה, צמצום דרישות האבטחה, בחינת עלויות הכשרות ועוד.

מה קרה מאז? לא הרבה. חובת החזקת אחראי חדר כושר בבתי מלון התבטלה - וזהו פחות או יותר. הדוח נותר מונח כאבן שאין לה הופכין. לפני כחודשיים קיבלה הממשלה החלטה בעיצומו של צוק איתן, להקים עוד ועדה, הפעם בראשות המנכ"ל הנוכחי של משרד התיירות, אמיר הלוי, לבחינת הדרכים לקידום מסקנות ועדת בר ניר.

בין מטח למט"ח, השיק משרד התיירות קמפיין פרסומי בעלות של 6.2 מיליון שקל בשם "דווקא עכשיו חופשה בישראל"."אנו מתמלאים גאווה וסיפוק על עוצמתם של אזרחי ישראל, על גילויי סולידריות וערבות הדדית...", נשא לנדאו דברים נרגשים. הוא והעומד בראש משרדו, אמיר הלוי, אולי אופטימיים אבל מפוכחים. כבר כאשר נכנס לנדאו לתפקיד, התייחס בכלי התקשורת לנושא הבירוקרטיה המסועפת בארץ כאל חסם משמעותי בדרך להוזלת מחירי הנופש בארץ.

בחזרה לקמפיין: אתרי הלינה חולקו לארבע רמות מחיר, מ-350 שקל עד 900 שקל לזוג ללילה כולל ארוחת בוקר. המחירים האלה אולי אטרקטיביים ביחס לישראל, אבל הם מחווירים לעומת המחירים באירופה. אם כבר OECD , שיהיה עד הסוף.

כמו בתחומים אחרים, כך גם על המלונאות סיפור הריכוזיות אינו מדלג, יש מי שיכנה אותה גם חמדנות. "יש אוליגופול (מיעוט משתתפים שחולש על השוק ללא תחרות אמיתית - כ"ס) של רשתות המלונות, ואין להן שום אינטרס להוריד את המחירים", טוענים אנשי תיירות מאחורי הקלעים שמעדיפים שלא להזדהות.

"המלונאים הם הגורם התיירותי היחיד שמרוויח כסף היום, והרבה", מסביר בכיר בענף, "כי גם אם כל השנה המלון לא מלא, המחירים מאוד גבוהים. יש יותר העברת מלונות מיד ליד מאשר בנייה של חדשים. המלונאים יושבים באותו מקום של שווקים שבהם חברות גדולות מעלות מחירים כי הן יכולות, בדיוק כפי שהיה בשוק הסלולר".

כאשר שמואל צוראל, מנכ"ל התאחדות המלונות, נדרש לשאלה עד כמה באמת מלונאים רוצים להוריד את המחירים, הוא משיב: "מלונות ישראל מצויים בתחרות עזה כל העת: מלון מול מלון, רשתות בתי המלון מתחרות זו בזו, מלונות בודדים מתחרים ברשתות, ואזורים שונים בארץ מתחרים זה בזה, ובסופו של דבר, כולם יחד מתחרים על לב התייר מול בתי המלון בעולם. הבעיה היא שיכולת בתי המלון להתמודד עם רמות המחירים מוגבלת מאוד, היות שלפחו 25%-30% ממרכיב המחיר נובע ממדיניות ממשלתית ומהוצאות של המדינה והרשויות המקומיות.

"לכך יש להוסיף גם את יוקר המחיה בישראל, המביא לעלות תשומות גבוהה. גם לבית המלון יקר לקנות מדי יום עשרות או מאות 'מילקי' ו'קוטג'' לאורחים, וגם בבית המלון מחירי המים, החשמל והגז גבוהים. אגב, אף אחד בעולם עוד לא המציא את הפטנט: מדינה יקרה לתושביה וזולה לתייריה".

כשני שלישים מהתיירים שהגיעו לישראל בשנים האחרונות מגיעים מארצות הברית, מרוסיה, מצרפת מגרמניה ומאנגליה. לאחרונה נחתם בין ישראל לאיחוד האירופי  הסכם שמיים פתוחים, הצפוי בשנים הקרובות להוריד את עלויות הטיסות ולהגדיל את התחרותיות של ישראל. דוח OECD ־ מתייחס לניסיון להגדיל את הוצאות התיירים בישראל על ידי פטור ממע"מ על רכישות של תיירים ועל השהייה בבתי המלון בארץ.

את נקודת המבט של התיירות הנכנסת מספק עומר פלום, מנכ"ל חברת התיירות MEDRAFT : "הפרדוקס הגדול ביותר טמון בעובדה שישראל היא ארץ הקודש היחידה בעולם, אבל אפילו במקומות אזוטריים עם תיירות צליינית כמו סנטיאגו דה קומפוסטלה יש יותר תיירים מאשר בישראל. המספרים מגוחכים בכל מדד בינלאומי, ועוד לא דיברנו על ישראל כעל מדינת נופש. המשמעות של תיירות לכלכלת המדינה ידועה: לא מקרי שאחד מענפי המשק העיקריים של איטליה, צרפת, ספרד וגרמניה הוא התיירות הנכנסת".

הפתרון היצירתי שנולד מתוך דוחק הוא התיירות הנכנסת החד-יומית, ההולכת וצומחת. "אנשים רוצים להגיע לארץ הקודש. הם מוכנים לנסוע 24 שעות באוטובוס בדרכים ממצרים או קפריסין, ובלבד שלא לשלם על מחיר חבילת נופש בישראל. זה האאוטלט היחיד שיש להם כדי לגעת במקומות הקדושים".

מגמה נוספת המתפתחת מתחת לאף, היא הליכה לפריפריה. פריפריה, משמע בית לחם ומזרח ירושלים, ולפלום יש תחזית, עם כל הכבוד לקמפיינים הפונים אל בלוטות הפטריוטיות: "היעד האטרקטיבי הבא יהיה הרשות הפלסטינית. גם אנחנו, בתור חברה שמארגנת טיולים, כשאנחנו רוצים להציע חבילה אטרקטיבית המשלבת את החוויה הצליינית עם מחיר נגיש, משלבים לינות בבית לחם".