סיפור הפורל בגליל העליון התחיל כבר ב־1946, כשחברי קיבוץ דן הביאו 30 אלף ביצי פורל משווייץ והקימו את בריכות הדגים הראשונות למרגלות תל דן. למרות שנים קשות של מלחמות וגבול מתוח מול סוריה, החווה "פורל על הדן" צמחה, וכיום היא מגדלת מאות טונות של פורל מדי שנה. הדג, קל להכנה, עשיר באומגה 3 ובעל מעט עצמות, הפך מזמן לחומר גלם ישראלי מזוהה - כזה שנולד ממפגש נדיר בין תנאי טבע אידיאליים לטכנולוגיה חקלאית מתקדמת.
טעמתי את פילה הפורל, המנה המזוהה ביותר עם המקום. הדג היה רך ונימוח, צלוי במידה מדויקת שהשאירה אותו עדין אך מלא טעם. נגיעת העשן מהפלנצ'ה הוסיפה עומק מבלי להשתלט, והצ’יפס שלצדו היה קריספי ומתובל בדיוק כפי שצריך. שילמתי 60 שקלים על המנה - מחיר הוגן מאוד ביחס לאיכות ולגודל. לצדה לקחתי בקבוק בירה קרה ב־24 שקלים.
הבירה לא הייתה סתם בירה - אלא בירליך, הבירה המקומית מקיבוץ מנרה. מה שהתחיל כמבשלה קטנה על גבול הצפון הפך לסמל של יצירה חקלאית מקומית. כמו הפורל, גם היא מספרת סיפור של אדמה, עבודה קשה ושורשים. השילוב בין דג מהנחל לבירה מההר יצר חוויה שלמה של טעמים ונוף.
התרעות פיקוד העורף