יש כפרים שנדמה כי נוצרו כדי לספר סיפור, ורג'ר (או ע'ג'ר) הוא אחד מהם. בצפון הרחוק של עמק החולה, ממש על קו הגבול בין ישראל ללבנון, שוכן יישוב יוצא דופן שאין שני לו בארץ. לרגלי החרמון, מעל ערוצו העמוק של נהר החצבני, נפרש כפר קטן שההיסטוריה שלו רצופה תהפוכות - סורי במוצאו, לבנוני על פי מפות המנדט, וכיום חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.
ייחודו של רג'ר אינו מסתכם רק במיקומו הגיאוגרפי. זהו כפר שכל תושביו כמעט בני העדה העלווית - עדה נדירה בארץ, שמקורה בהיסטוריה הדתית והפוליטית של סוריה. במשך עשרות שנים התגלגל הכפר בין מפות וגבולות, בין החלטות בינלאומיות ושלטונות שונים, אך נותר קהילה מלוכדת ושורשית.
עד לא מזמן היה הכפר חידה סגורה בפני זרים - שעריו ננעלו במשך יותר משני עשורים, והכניסה אליו דרשה אישורים מיוחדים ותיאום מול גורמי ביטחון. רק בספטמבר 2022 נפתחו השערים מחדש, ומאז ניתנת האפשרות לבקר בו בחופשיות.
מי שחוצה את המחסום וממשיך פנימה מגלה יישוב נקי ומטופח, שבו סמטאות רחבות מתעקלות בין בתים צבועים בצבעים חיים וכיכרות שיש אלגנטיות. האווירה בו מפתיעה: רוח של חו"ל מנשבת במרכז הכפר. כאן שזורים יחדיו המנדט הצרפתי, גבולות שנמתחו בקווים כחולים על מפות ישנות, וההווה הדינמי של קהילה קטנה שבחרה להישאר מלוכדת.
התפריט של בלו ליין מתפרש משולחנות עמוסים סלטים רעננים ועד תבשילי בשר בבישול ארוך. לצד מנות עיקריות דוגמת שאקריה - נתחי עגל שמתבשלים לאט עם יוגורט סמיך ונענע יבשה, או שישברק. יש גם מנות גריל נדיבות ושווארמת עוף סורית עם רוטב שום ורכז רימונים.
אבל הקסם האמיתי מתגלה כבר בשלב המנות הראשונות. הפאתה, למשל, היא הרבה מעבר לעוד חומוס. מדובר במנה עשירה שבה החומוס החלק פוגש יוגורט חמצמץ, חמאה מזוקקת (סמנה) שמוסיפה עומק, וגרגירי רימון שמפצפצים בפה וחותמים כל ביס ברעננות מתוקה־חמוצה. זוהי מנה שמסמלת היטב את המטבח המקומי: פשוטה למראה, אך מלאה רבדים.
לצידה עולה על הבמה הקובה מושוויה. כאן כבר נכנסים ריחות הגריל והעשן, כשהכדורים הצלויים עטופים בבצק בורגול ובצל שמעניקים להם טעם כפרי אמיתי. ואז מגיעים עלי הגפן, קטנים ומדויקים, מגולגלים אחד־אחד בסבלנות, ממולאים בתערובת עדינה של אורז ותבלינים - כאלה שאי אפשר להפסיק לאכול מהם, עד שבסוף לוקחים גם קופסה הביתה. כל זה מלווה בשורה ארוכה של סלטים טריים וצבעוניים שמכסים את השולחן, מתובלים בדיוק במידה הנכונה ומזכירים שהמטבח הזה נולד מאדמה פוריה ומעונות שנה שמתחלפות.
הקונספט פשוט: שילוב בין הקונדיטוריה המזרחית המסורתית לבין טכניקות מערביות עדכניות. כך נולדות יצירות כמו בקלאווה במילוי מלבי ופיסטוק, בקלאווה עם קרמל מלוח וגלידה, או לילות ביירות בגירסה מחודשת, עיגול חצוי עם קרם סולת, תיבול מסטיקה וזרעי כוסברה שמוסיפים טוויסט בלתי צפוי.
הקלאסיקות זוכות כאן לכבוד של ממש. חלוואת אל־ג'בן - אותו קינוח סורי מסורתי מבצק סולת וגבינה - מוגש בגרסה אישית של חטיב, עם מילוי מסקרפונה עדין או קרם מלבי רך. גם עוגות הסולת, בסבוסה קלאסית או עם קוקוס, מציגות את הפשטות במיטבה.
החוויה כולה מרגישה כמו מסע מתוק בין דמשק לאיסטנבול, עם עצירה קטנה ברג'ר. חטיב, שלמד בכלל אדריכלות לפני שפנה אל אהבתו האמיתית, הפך את המקום ליעד חובה לכל מי שנכנס לכפר. ואנחנו? יצאנו משם עם קופסה עמוסה, ובעיקר עם חיוך מתוק שנשאר הרבה אחרי.
שתי תחנות קולינריות מרכזיות מגדירות כיום את חוויית הביקור ברג'ר: מסעדת "בלו ליין" עם מטבח עלאווי־סורי אותנטי, וממתקיית אל חטיב שמביאה את המזרח התיכון המתוק בשפה מודרנית. יחד הן מציעות למבקר בכפר הצצה נדירה למטבח אחר, כמעט לא מוכר בארץ - שילוב בין מסורת עתיקה לבין חדשנות מקומית.
התרעות פיקוד העורף