באחר צהריים שטוף שמש, האור בנוף הגליל נשפך פנימה דרך חלונות הזכוכית הגדולים של רפאלו בנוף הגליל, והופך כל קוקטייל לנוצץ יותר. החלל המעוצב בחום, הריהוט בעץ הטבעי והבר המבהיק יוצרים אווירה אלגנטית אך לא מתאמצת - אירופאית משהו עם נשמה צפונית.
בנובמבר 2024, בעיצומה של תקופה סוערת, היא פתחה את המקום. “לא היה קל לפתוח מסעדה בזמן מלחמה,” היא אומרת, “אבל עם הזמן נבנה כאן משהו יציב, כזה שמרגיש נכון.” ואכן, התחושה הזו עוברת מיד: המקום מואר, השירות מוקפד והנוף הנשקף מהחלונות מזכיר למה הצפון הוא המקום הכי נעים לאכול בו.
המשכנו עם סהרוני כרישה צלויה במילוי גבינות (64 שקל) - מתוק־מלוח במידה המדויקת, עם נגיעת מרווה שמוסיפה ארומה ומורכבות. אחריה הגיעה פיצת שלוש גבינות ופסטו (79 שקל) - בצק דקיק וקריספי בשוליים, גבינות שנמסות במדויק ופסטו ריחני שממלא את הצלחת.
לעיקרית - דג ים וריזוטו תרד (138 שקל); פילה לברק צרוב בחמאת זעפרן וציר דגים. הדג היה טעים ועסיסי, גם אם נצרב מעט יותר מהנדרש, והריזוטו היה מעט גס במרקם אך עשיר בטעמים. וליד כל זה, קוקטייל Rosa Biancolita (56 שקל) - אשכולית אדומה, וורמוט לבן, בזיליקום, טוניק ואבקת פטל. קליל, מרענן ומרים מצב רוח.
המלצרים כאן מקצוענים אמיתיים. אדיבים, רגועים ובקיאים בכל פרט בתפריט, מהאלכוהול דרך מגוון המנות ועד הקינוחים. ולסיום, הזמנו שני קינוחים שלא כדאי לוותר עליהם: טירמיסו (54 שקל) - קרמי, מאוזן ולא מתוק מדי; וברולה פיסטוק (54 שקל) - שכבת סוכר סדוקה שמתפצחת בכף וקרם פיסטוק עדין שמותיר טעם של עוד.
רפאלו של אימאן ליביס מוכיחה שאפשר לפתוח מסעדה גם בתקופות לא פשוטות, כשיש אמונה, מקצוענות ויד מדויקת. בין הנוף ללב, זו אחת המסעדות שמזכירות למה הצפון עדיין יודע להגיש איכות על צלחת.
התרעות פיקוד העורף