חוות דרך התבלינים בבית לחם הגלילית היא אחד המקומות האלה שהפכו להרגל בצפון. כמעט כל אחד היה שם לפחות פעם אחת; לקנות תבלינים, לשוטט בין מדפים מלאים צבעים, להריח תערובות שנראות כאילו יצאו מהשוק של איסטנבול או דמשק, או להשתתף בסדנה.
אבל האוכל הגיע רק מאוחר יותר ובעיקר במקרה. כשמגפת הקורונה סגרה את רוב המקומות למבקרים ואנשים חיפשו מרחבים פתוחים, היה צורך להמציא דרך אחרת להישאר בחיים. והדרך הזו הייתה לא מה שחזו מראש: פיצות מהטאבון. הן קיבלו תגובה שלא ציפו לה. אנשים החלו להגיע במיוחד בשבילן. משם נוספו מאפים וריבות בית. לאט ובזהירות נולד מטבח. ומה שהתחיל כפיתרון זמני, הפך להזדמנות.
העיקר כאן הוא לא טרנד קולינרי ולא ניסיון להרשים. זה אוכל שמבוסס על חומר גלם טוב, עבודה נקייה והבנה שלא כל מנה צריכה לצעוק. לנו זה נראה כמו מקום שהוא חגיגה לצמחונים. את הארוחה ליוו חליטות טריות ומגוונות - שלימדו אותי שאני לא יודעת כלום על עולם החליטות.
השורה התחתונה? החווה היא לא רק יעד תיירות לרכישת תבלינים, אלא בהחלט יעד קולינרי מתאים לקפה טוב בנוף של עמק יזרעאל. ועכשיו, במקום לצאת עם רק שקית תבלינים ומתנות, נשארים לשבת ולאכול את הפטריות הטריות שמגדלים במקום ועל הדרך לומדים כמה הן בריאות וטובות למוח ולמערכת החיסון. כל פטריה והתכונות שלה. או את ריבת התפוזים עם ההל. אחרי שתנסו תבינו.
התרעות פיקוד העורף