אם אצה לכם הדרך למלבי ולחשבון, אתן לכם את השורה התחתונה כבר בפסקה הראשונה: בטברנה "המעיין" שבכיכר סטרומה בחולון (סוקולוב 2), בילינו את אחד הערבים הכיפיים שבילינו לאחרונה – וזה אפילו לא קשור לאוכל. עכשיו, ברשותכם נחזור כמה צעדים לאחור, אל מה שהביא אותנו לשמוח עם צ'ייסרים ומוזיקה יוונית: האחת מאתנו נולדה ובגרה בחולון. יום אחד, בדרכה לבית הוריה, חלפה האחת ליד כיכר סטרומה והבחינה בשלט "המעיין".
מאחר שהיא יודעת שאני מעריץ של המוסד החיפאי (הוותיק והשונה בתכלית) "מעיין הבירה" היא צילמה את המקום, שהיה סגור באותה שעת בוקר - ושלחה אלי בתוספת הכיתוב: "גם לנו בחולון יש מעיין!". מפה לשם נכנסנו לבדוק – ומצאנו שמדובר בטברנה אסלית, עם מוזיקה יוונית, מופעים, קבלות שבת ועוד. "בואי נזמין מקום" אמרתי לה – וכך יצא שבמוצאי השבת שעברה עלינו על מונית וירדנו ממנה ברחוב סוקולוב.
לו הייתי פלצן תל אביבי מצוי, הייתי נטפל לדקויות בתפריט כגון "סאוטן קומפורט" (ולא סאות'רן-קומפורט"), גרגוס (ולא גריי-גוס) ויין דוורצטמינר (ולא גוורצטרמינר). במקום להידרש לדקויות, הזמנו שני שלישים של גולדסטאר מהחבית והבטנו מסביב. שמונה בערב – והמקום היה עדיין ריק. אני כותב את זה רק כי בעוד שעה וקצת לא תוכלו להפיל פה סיכה מרוב אנשים שמחים, אבל בואו ונאכל משהו קודם.
אני בספק אם מישהו מגיע לכאן בגלל האוכל. זה לא שאין מה לאכול, אבל המקום החלבי (גבינות, ירקות ודגים) לא מתיימר להציע מטבח עילי. הזמנו פלטת מאזטים (82 שקל), שכללה גבינת פטה, גבינת שמנת (של גד), פלמידה, דג מלוח, איקרה, ירקות טריים וטוסטים (חצאי פיתות עם שמן זית וזעתר). מה נאמר? כמה פשוט, ככה כיף.
הוא הדין לגבי שלוש מנות דגים שהזמנו כמנה נפרדת, על אף שלכולן היה ייצוג גם בפלטה: איקרה (48 שקל), דג מלוח (מטיאס, 52 שקל) ופלמידה (48 שקל). הן היו טעימות ובעיקר נדיבות, עד שלא יכולנו שלא להרהר בצער שבתל אביב, רבע שעה נסיעה מכאן, היו גובים את אותו המחיר על צלוחית בשליש הגודל.
יש גם מנות חמות וסלטים אחרים: ברבוניות מטוגנות, צ'יפס, אצבעות חלומי, סלט ישראלי עם או בלי בולגרית וסלט יווני, אבל כמדומני שעשינו בשכל שבחרנו במנות מעדנייה. אני לא יודע מי הספק של "המעיין", אבל כל זית קלמטה וכל דג שאכלנו, היה טעים מקודמו. זה היה טוב עד כדי כך שכדי למשוך את השתייה שבאה אחרי הבירות, בדמות 7 מנות של אוזו פלומרי (55 שקל לאחת, לא זול אבל הכמות נדיבה) ו-7 צ'ייסרים של ערק (16 שקל, אבל יש מבצע של 3+1) מהסוג שמכונה ערק "איילות" (תכף נחזור לזה), הזמנו עוד מנות של זיתי קלמטה (22 שקל), שקדים במים (32 שקל) וחמוצי הבית (22 שקל) – כולן התגלו כטעימות מאוד.
בינתיים החלו בוזוקי וקלידים לנגן ממש לידינו ואת המיקרופון לקח הזמר המכונה קוסטס: יווני במוצאו, אבל דובר עברית, לוגם וויסקי עם סודה – ושר יפה כל כך עד שראינו מלאכים.
את סיבובי הצ'ייסרים (הכינוי "איילות" דבק בערק הה בגלל הציור שעל העטיפה, למרות שזה מראה איילים זכרים נוגחים זה בזה) חלקנו עם השכנים שלנו על הבר, ככה יצא שבכל רגע מישהו מאתנו הזמין עוד סיבוב... לכן אל תאשימו אותי אם אכתוב שמה שקרה אחר כך קצת מעורפל... אני זוכר בבירור שבמופע המרכזי של הערב עלה לשיר זמר בשם בועז טביב, שלהבנתי הוא כוכב גדול במקום. שחלק מהקהל, כך התברר, יודע את כל המילים על בוריין - ושהשמחה הייתה גדולה.
בשלב כלשהו ביקש הבחור שלימיני על הבר שאעצור את אספקת הצ'ייסרים, כי מחר בשש בבוקר הוא מוכרח להיות בנתב"ג כדי לטוס לסין, אמר והוסיף: "יש לי 23 שעות בדרך עד שאגיע לעיר שאליה אני נוסע". אולי לכן הוא נדהם לגלות, מקץ דקותיים, סיבוב נוסף של צ'ייסרים מונח על הבר. "לא אמרתי לך שיש לי טיסה בשש בבוקר?" מחה בחיוך. ואני השבתי: "אתה אמרת, אבל כל מה שאני שמעתי הוא שיהיו לך 23 שעות להתאושש... יאללה, יא-מאס!". נפרדנו בחיבוקים, לא לפני שהם הזמינו לנו מלבי (שהיה טעים מאוד) וזכו לאיחולי טיסה נעימה.
מה נאמר? זה היה ערב מקסים, שהזכיר את מה שבתל אביב קל לשכוח: שיציאה לבילוי – קולינרי, אלכוהולי או מוזיקלי, היא קודם כל אינטראקציה, מפגש עם אנשים אחרים, עם זרים גמורים שאחרי כמה צ'ייסרים של ערק מנהלים אתך שיחה של חברות ותיקה. רוצה לומר: אולי לקח לנו למחרת חצי יום כדי להתאושש מההנגאובר, אבל לא פחות משלושה ימים כדי למחוק את החיוך מהפנים...
נכון שדגים מלוחים, זיתי קלמטה ואוזו על הקרח אפשר לקבל גם בתל אביב, אבל את הלב הפועם של "יוון-שבישראל", את שמחת החיים, את החיבור בין אנשים שבאים נטולי פוזה רק כדי לשתות משהו, לשיר משהו, לנשנש ולשמוח. בשביל זה כנראה צריך לקפוץ לחולון: רבע שעה במונית שמביאה אותך ליקום מקביל.
למחרת בבית, התחברנו שנינו לערוץ היו-טיוב של קוסטה, רק כדי להיווכח שאפילו בלי אוזו בוורידים, יש לו קול כמו מי ורדים על מלבי. במשפט אחד פתחנו ובמשפט אחד נסכם: אין לי ספק שעוד נחזור ל"מעיין", אפילו בקרוב מאוד.
התרעות פיקוד העורף