עמק יזרעאל הוא אזור שבו קולינריה מתפתחת בקצב אחר. פחות טרנדים מתחלפים, יותר מקומות שבונים את עצמם לאורך זמן והופכים למוסדות. בתוך המרחב הזה, ממש בסמוך למסעדת ״לימוזין״ שברמת ישי, פועלת ״מרקטינו״, מסעדה שנכנסה לנוף המקומי לא כהצהרה רועשת, אלא כמהלך מחושב שמבקש להשתלב במרקם הקיים.
מרקטינו נפתחה לפני כשנה וחצי, בתקופה מורכבת לצפון ולענף המסעדנות כולו. פתיחה של מסעדה חדשה בעיצומה של מלחמה היא צעד שמצריך לא רק אומץ, אלא גם אמון עמוק במקום, בקהל ובדרך. בלי קשר לאופן שבו סומנה הפתיחה כלפי חוץ, ברור שמדובר במהלך שלא נולד מתוך אופוריה, אלא מתוך החלטה להמשיך, לבנות ולפעול גם כשמסביב המציאות רחוקה מלהיות יציבה.
המבנה החדש המשקיף לשדות הפתוחים של העמק, מכתיב מיד את האווירה. בדרך פנימה חולפים ליד קיר זכוכית רחב שמאחוריו מטבח גדול ופעיל, במרכז החלל בר דומיננטי, ומעבר לכך מרפסת גדולה שפונה לנוף מרהיב, אנחנו הגענו אחרי השקיעה, והבנתי שפספסנו חוויה. יש מקומות ישיבה גבוהים מול הנוף וגם פינות עישון מחוממות. הכול מרווח, מתוכנן, ומשדר ביטחון שקט.
משהו אחר בעמק
שלוש שנים של מחשבות, סקיצות, תכניות, אתגרים, משברים, לחץ, טעימות ודיוקים הובילו לפתיחה בקיץ 2024. מרקטינו מגדירה את עצמה כמטבח שוק איטלקי, אבל השאיפה היא לא רק להוציא מנות, אלא לייצר אווירה. זה בא לידי ביטוי גם בקונספט האוכל: תפריט שמורכב ברובו ממנות ראשונות לשיתוף. “לקח לאנשים קצת זמן להבין את הקונספט ואת גודל המנות”, אומר יונאי, “אבל כשהמלצר מסביר על השיירינג, על הבחירה בכמה מנות ועל ההנאה מהמסע - זה תפס. היום מגיעים לפה כדי ליהנות מארוחה טובה ולא מכבידה, ומאווירה טובה”.
התפריט מחולק לשמונה חלקים, ומהם בוחרים מנות שוק איטלקיות. אנחנו פתחנו עם סופלי פולנטה - כדורי פולנטה מטוגנים במילוי תירס מעושן ומוצרלה, על בסיס דוקסל פטריות עם קפיצת פורצ’יני וכמהין (45 שקל). זו הייתה מנה מצוינת, עשירה אך מאוזנת, וללא ספק אחת ממנות הפולנטה הטובות שאכלתי.
את הלחם של מרקטינו לא כדאי לפספס. לחם בהידרציה גבוהה, אוורירי ומדויק, שמוגש עם חמאה, וכל ביס ממנו מייצר חשק לעוד. המחיר: 28 שקל.
בגזרת הספיישלים הזמנו פיצה ארטישוק עם קרם ארטישוק, מסקרפונה, פקורינו רומאנו וארטישוק א־לה רומאנה, בתוספת רוקולה, בצל סגול מתובל בלימון, שמן זית ודבש מתובל (57 שקל). הבצק מצוין, מהחלקים החזקים של המנה, אך היה כאן עומס קל של רכיבים, שאפשר היה לרסן כדי לתת לארטישוק ולבצק יותר מקום. עוד ספישל מוצלח היו פרחי קישוא ממולאים בגבינות ודלעת בטמפורָה, עם קציפת גבינות, מלח אגוזים ובזיליקום (68 שקל). מנה קלילה, מתקתקה במידה, פרשית ומרעננת, שמצליחה להשאיר אותך סקרן לבאות.
טאבון, חמאה ושרי
מנה מוצלחת במיוחד הייתה הניוקי בחמאת שרי: ניוקי בעבודת יד, רכים מאוד, עם חמאת שרי כתום, עגבניות שרי צלויות, אורגנו, “אדמת” צנוברים וגרנה פדנו (58 שקל). המרקם נימוח ורך מאוד והטעמים עשירים, בהחלט מנה שעובדת טוב.
הזמנו גם פילה דניס בטאבון, על מצע ריזוטו לימוני עם קרם פרש ושמן זית (68 שקל). הדג היה רך ועשוי במידה הנכונה. הריזוטו הלימוני מרענן מאוד, אבל הוא כבר עניין של טעם אישי, ולחובבי החמיצות מדובר במנה שלא כדאי לוותר עליה. טעמנו גם מרק דלעת מתקתק חמצמץ (26 שקל). הטעם עמוק ועשיר, אך רמת החמיצות מעט גבוהה מדי לטעמי, והייתי ממתנת אותה.
לקינוח הזמנו עוגת גבינה מקורמלת עם קרם אנגלז וקומפוט תותים (52 שקל). העוגה מתקתקה, הקרמול מורגש, והשילוב עם התותים מעניק בוסט נוסף של רעננות. לצידה אפוגטו עם שתי עוגיות קנטוצ’יני (28 שקל) - קינוח פשוט וקלאסי לחובבי האספרסו, שמסיים את הארוחה בנימה איטלקית נקייה.
בסופו של ערב, מרקטינו משאירה תחושה טובה. זו והיא יודעת לייצר חוויה שלמה. עם אוכל לשיתוף, טעמים ברורים, קצב נכון ואווירה שמחזיקה את הערב גם מעבר לצלחת. יש מנות שדורשות עוד דיוק, אבל הקו הכללי ברור ומבוסס, והחוויה הכוללת טובה מאוד. בימי שישי יש כאץ בראנץ׳ מושקע. זו מסעדה שמתאימה גם לארוחה באמצע השבוע, גם לערב חברים, וגם למי שמחפש לשבת מול נוף מרהיב ופתוח מבלי להרגיש שמיהרו אותו הלאה. בהחלט מקום שכדאי לחזור אליו.
התרעות פיקוד העורף