לוחמים בשיקום וסבים וסבתות ממגדלי הים התיכון אופים יחד ב"שף פקטורי"

במטבח של "שף פקטורי" בלב השרון אין מדים ואין דרגות. יש סינרים לבנים, משקל דיגיטלי על השיש, קערות נירוסטה גדולות וריח של חמאה שממלא את החלל. באחד השולחנות לשים בצק לפחזניות, באחר מקררים מחכה קרם פטיסייר, ובפינה אחרת נחתכות פרוסות של עוגת שמרים שיצאה זה עתה מהתנור. סביב השיש עומדים יחד לוחמים צעירים וסבים וסבתות - לא כדי "לטפל" ולא כדי "להתנדב", אלא כדי לאפות.

זהו הפרויקט המשותף של "שף פקטורי" ומגדלי הים התיכון, שמתקיים זו השנה השנייה: קורס קונדיטוריה מקצועי בן חמישה מפגשים, בו משתתפים שישה לוחמים בשיקום, חלקם עם פגיעות גוף וחלקם מתמודדים עם פגיעה נפשית, לצד שישה דיירים ודיירות בני הגיל השלישי. כל חייל משובץ בזוג קבוע עם סב או סבתא, ומהר מאוד העבודה המשותפת במטבח הופכת למשהו עמוק יותר משיעור אפייה.

הקונדיטוריה, בניגוד לבישול חופשי, מחייבת דיוק, סבלנות והקשבה לתהליך. עובדים לפי שלבים, טועים, מתקנים וממשיכים. עבור חלק מהלוחמים, זו מסגרת שמאפשרת להיות נוכחים בלי צורך לדבר על מה שעבר. עבור בני הגיל השלישי, המפגשים האלה ממלאים את הלב, נותנים להם תחושת משמעות, חיבור ושמחה פשוטה.

רועי, בן 30, לוחם מילואים בשריון, מגיע לכל מפגש מבאר שבע. למרות המרחק של שעה וחצי נסיעה, הוא לא מפספס אף פעם. "הפרויקט הזה נתן לי להתנסות בדברים חדשים שלא יצא לי לעשות, לצאת מהבית, לעבוד עם הידיים ולהכיר אנשים. אני נהנה לבוא לפה, זה זמן לאפות ולא לחשוב יותר מדי".

בת הזוג שלו לקורס היא בלה, דיירת מגדלי הים התיכון בגני תקווה כבר ארבע שנים. כששמעה על הפרויקט, לא היססה רגע. "גם לנכד שלי קוראים רועי, זה היה סימן בשבילי", היא מספרת בחיוך רחב. "במפגש הראשון הכנו פחזניות ביחד. ואז הבנתי שהאפייה היא רק תירוץ. יש לי את רועי, שאני מחכה לו כל שבוע, והוא מחכה לי. עושה לי טוב בלב לדעת שאני חלק מזה, לראות לוחם צעיר שבמשך תקופה כה ארוכה הגן על המדינה, לוקח פסק זמן, מחייך ויוצר.

בצד אחר של המטבח, סבתא זיוה עומדת גאה לצד טל, לוחם צעיר ומופנם שמעדיף לתת לידיים שלו לדבר. "בפעם הראשונה שנפגשנו הבנתי שהוא שומר הרבה בפנים", היא מספרת בקול שקט. "ראיתי בחור מוכשר, רגיש, שלא צריך שאני אשאל אותו שאלות. אז החלטתי פשוט לזרום".

"יש דברים באפייה שאני למדתי ממנו, וזה היה נפלא", היא מודה בכנות. "הוא לימד אותי טכניקות שלא הכרתי, ואני הבאתי את הניסיון מהמטבח הביתי. הכנו יחד פסטות, פאי לימון, פחזניות, עוגות שמרים וקרמים. ובמקום לחטט בכאב, פשוט היינו שם, שני אנשים שעושים משהו יפה ביחד, וטעים!".

במהלך המפגשים, זיוה הבינה יותר על המחיר שהלוחמים משלמים. "תוך כדי שיחות קטנות התברר לי שהם מתמודדים עם פוסט־טראומה קשה. אבל הם כאן, הם באים, הם עומדים מול הבצק ומתרכזים. הערכתי את זה, שהם אוספים את עצמם ובאים להשתקם. זה לוקח הרבה כוח".

הפרויקט מתקיים כולו בהתנדבות, כחלק מהחזון של "שף פקטורי" - בית ספר טיפולי־שיקומי לקונדיטוריה בנתניה. המקום מתמחה בליווי וטיפול בילדים, בני נוער ובוגרים עם צרכים מיוחדים (בדגש על אוטיזם ומוגבלות שכלית) וליקויי למידה. וכן בחיילים שנפצעו קשה במלחמה ומגיעים מתהליכי שיקום בבתי החולים. כל מפגש מסתיים בתוצר מקצועי ומרשים: עוגה מושלמת, פחזניות זהובות, קרם חלק. אבל לא פחות חשוב מכך הוא מה שנבנה מעבר לקופסת הקרטון- תחושת מסוגלות, קשר אנושי ושגרה חדשה שנרקמת לאט.