תל אביב היא עיר נהדרת מבחינה קולינרית. באמת. אתם לא צריכים את הטור הזה בכדי לדעת זאת, כי נדמה שכבר מאות תזות נכתבו על מה הופך אותה למיוחדת: הקוסמופוליטיות שפגשה את המזרח-תיכוניות, העובדה שלחצי מהטבחים פה יש אמא מתוניסיה ואבא מרומניה, או אבא ממרוקו ואמא מרוסיה (אתם יכולים להמשיך לפרק ולהרכיב הלאה כאוות נפשכם).
אולי זו המערביות שאנחנו רוצים בכל מאודנו להאמין שאנחנו חלק ממנה, על רקע הערביות שמקיפה אותנו, מוצב קדמי של המערב בתוך ערב. המפגש בין מערביות לערביות הוא אולי המשפיע החזק ביותר על המטבח שלנו, משהו שספק אם יש לו ביטוי הולם יותר מאחת המנות שקיימות בתפריט של נאדר הגדול: חומוס עם רצועות שייטל... שילוב שיכול להתקיים רק בישראל.
אפילו הסטריט-פוד, בתל אביב ובהכללה כמובן, הוא כבר לא מה שהיה. אולי לכן התעלמנו מאזהרות החזאים, באחד הימים הסוערים ביותר של החורף הזה והרחקנו עד ליפו – ועוד לחלק הכי פחות רומנטי שלה, פינת הרחובות בן-צבי 35 ושלבים, מרחק יריקה (או שמא הייתה זו טיפת גשם?) מאצטדיון בלומפילד.
כפטריות אחרי הגשם
בשנים האחרונות כבשה לה גם אל-קלחה ברחוב סלמה מקום של כבוד בצמרת, אבל נאדר הגדול, אולי בגלל המיקום הלא מאוד אקזוטי, מעולם לא זכה להכרה שלה הוא ראוי. והוא ראוי: הזמנו שתי מנות קומפלט. אחת של חומוס עם פול והשנייה של חומוס עם פטריות. קשה לי לחשוב על מנה יותר אייטיז מאשר חומוס עם פטריות, וכשאני נזכר, אני כמעט יכול להרגיש על קצה הלשון את הטעם של השמפיניון המסוננות מהשימורים.
בנאדר נתקלנו במנת חומוס עם פטריות שהייתה הומאז' למנה הוותיקה רק בשמה. למעשה היא הייתה יותר מעין גרסה צמחונית לחומוס עם בשר.
היא הכילה פרוסות עבות של פטריות שמפיניון טריות, שנצרבו כהלכה, תובלו בעדינות ושיוו למנה לוק אנד פיל של המנה הבשרית המפורסמת. כל כך טעים עד שלא יכולתי שלא לחשוב על כך שלו הייתי צמחוני הייתי סר לכאן לעיתים קרובות הרבה יותר כדי להנות מאחת המנות הצמחוניות הטובות בעיר.
זו גם המנה היקרה בתפריט (ביחד עם מנת חומוס עם בשר), אבל חכו שתשמעו מה היא עוד כוללת, במה שנקרא "קומפלט חומוס פטריות": צ'יפס מענג (למי שאוהב כמוני את הצ'יפס שלו בשרני ולא דקיק כמו של מקדונל'ס), פלאפל שהיה פשוט מצוין, סלט שהפתיע בטריות הירקות ובתיבול שהיה נדיב בלימון סחוט טרי ואפרופו לימון – בצד הוגשה גם לימונדה.
אל כל הטוב הזה התלוו שתי פיתות טריות וכמובן, כנהוג בז'אנר גם צלוחיות של חריף, בצל טרי וחמוצים. כמה עולה המנה הנדיבה והיקרה בתפריט? 60 שקלים, ממש כמו מנה של חומוס עם בשר.
אפרופו חומוס עם בשר: ראיתי שזה של נאדר נבחר על ידי מגזין "טיים אאוט" לשני בטיבו בעיר. הסתקרנתי, אבל לא עד כדי כך שאזמין. למה? ובכן, כאן אני אהיה הראשון להודות שהבעיה היא כולה שלי: ילידי חיפה רגילים לחומוס עם בשר טחון ומתובל בשומן כבש, ולא לנתחים (במקרה של נאדר, רצועות שייטל) כנהוג במרכז הארץ.
לפיכך עשיתי לי כלל לאכול חומוס עם בשר רק במסעדות חיפה והצפון. אני אפילו לא מתיימר לקבוע שהוא טעים יותר, אלא פשוט להסביר למה נמנעתי מהמנה היחידה שהכניסה את "נאדר הגדול" לאחד הדירוגים האופנתיים הללו.
הכי משתלמת בעיר
בדרך כלל אני האכלן הגדול יותר מבין שנינו (לצערי ולשמחתה זה מתבטא היטב בגזרה), אבל הפעם "הסתפקתי" בקומפלט של חומוס עם פול. התוספות הן אותן תוספות בדיוק (פלאפל, צ'יפס, סלט ירקות, חמוצים, חריפים, לימונדה ופיתות), רק שהמנה כוללת חומוס ופול אדמדם – טעים מאוד, ובמחיר של 48 שקלים, גם המנה שמעניקה את התמורה הטובה ביותר למחירה. אני חוזר: אהיה מופתע מאוד אם תמצאו ברחבי תל אביב-יפו מנה שתיתן לכם כל כך הרבה בטעם ובנפח, ותחזיר עודף מחמישים.
ציינתי כבר שזה היה יום קר, אולי הקר ביותר בשנה, לכן חלקנו גם מנת מרק עדשים שהיה נהדר: בטעם כמובן, אבל לא פחות מכך במחיר: 20 שקלים למנה נדיבה. ניסינו לחשוב על מוצרים חליפיים במחיר הזה – ונעצרנו בחצי מנה פלאפל, כי פשוט אין. לא תמצאו במסעדה תל אביבית מנה שעולה רק 20 שקל. אפילו הלחם ברוב המסעדות כבר עולה יותר, רק כי מישהו הוסיף למרכיבים ולשם את המילה "מחמצת".
מאחר שהמקום עובד גם בשבת (עד לשעה 17:30), אני עוד לא מבין איך אוהדי הכדורגל לא הפכו אותו לתחנת חובה בדרך למשחקים שמתחילים מוקדם. מכל מקום, אם עד עכשיו הרחקנו לחומוס ביפו רק בשביל אבו חסן, הרי שמעתה יש לנו עוד אופציה מצוינת: "עוד נחזור לכאן", כך נדרנו בנאדר.
התרעות פיקוד העורף