למה אני כל כך מתבייש? כי במשך קרוב ל-25 שנים גרתי במרחק הליכה קצר מכאן – ואיכשהו פסחתי על הפלאפלייה הצנועה הזאת, לא תואר לה ולא הדר – שנחבאת בין פיצרייה (רימיני) לאחת מהחנויות הגנריות שעל קינג ג'ורג', לא הרחק מפינת בוגרשוב לכיוון גן מאיר (כתובת מדויקת: קינג ג'ורג' 45), אחד האזורים החפורים בעיר המנוקבת ככברה.
הבושה שלי גדולה במיוחד בעיקר מפני שזה לא שהתנזרתי מקציצות החומוס הטחון האלה: פעמים הרחקתי עד ל"הקוסם" הפופולרי, רק כדי לעמוד בתור עם כמה אלפי תיירים בדרך לפלאפל בינוני למדי. לפעמים נשברתי בדרך וסרתי ל"אבו דאבי" הנחמדה (אך לא יותר מכך). פעמים אחרות חציתי את גן מאיר ועליתי ברחוב טשרניחוקבסקי עד לפלאפל בנין הוותיק (והטוב מאוד בזכות עצמו) עם הצ'יפס בטמפורה המפורסם שלו.
פעם אחת עצרתי אפילו אצל רצון הסמוך, שמוכר בשליש מחיר מכל מתחריו, אבל איכשהו את הפלאפל הירקרק של ד"ר סעדיה הצלחתי להחמיץ, עד שחבר טוב, "אחד שיודע", אמר לי שהוא לא מאמין שעוד לא דגמתי את הפלאפל של סעדיה.
המנה המושלמת
מה אומר חברים? הצצתי ונפגעתי: מאז שנכנסתי בצעד מהוסס לחנות הפלאפל הצנועה, רק דוכן בה, דלפק שכמעט תמיד מלא ומקרר שתייה קרה, שבתי לכאן לפחות פעם בשבוע, כדי לכתוב את שלא הייתי מעז לכתוב אחרי ביקור אחד בלבד: מדובר בפלאפל הטוב בתל אביב, אולי אפילו הטוב בישראל (אתם יודעים מה? ביחד עם פלאפל הזקנים ומישל-הוואדי בחיפה).
הטקס בד"ר סעדיה קבוע: בהתחלה הוא שואל אם אתה רוצה הכל, אם ענית "כן" הוא מוודא: "גם חריף, כן?" ואחר כל שואל שוב: "גם חציל"? מה בסלטים? גם חומוס, טחינה, סלט ירקות, כרוב ומעל הכל טחינה – ואז עוד כדור פלאפל.
בצד יש חמוצים ורטבים שאפשר לקחת בצלוחיות קטנות או בבקבוק לחיץ, אבל האמינו לי שאתם לא צריכים אפילו זית סורי דפוק: גדולתו של סעדיה היא שהפיתה שלו בנויה בצורה מושלמת: שילוב מענג בין חריף לחמצמץ ובין המרקם של הפלאפל – נימוח ומהביל, עם זה הבשרני משהו של הפיתה. איזה כיף!
במנהרת הזמן
מה עוד מייחד את "ד"ר סעדיה"? אולי העובדה שאין פלאפל ב"מלאי" – הכל חם עד כדי כוויה כמעט, הכל טרי עד שמתחשק לך להניח את הפיתה בצד ולחטוף מידיו את כלי המתכת עם הקציצות.
לבושתי גיליתי שכמעט את כל זה אמרו לפני, לא משנה, אבל אכלתי כלך כך הרבה מנות פלאפל בינוניות, עד שהגילוי של "ד"ר סעדיה" היה כמעט כהתגלות שגרמה לי לרחף מאושר וללגום בצד פחית קולה "אדומה", אות ההערכה הגדול ביותר שפלצן-יין כמוני שיכול לשאת עכשיו נאום חוצב להבות על הזהה והניואנסים הקטנים שמבדילים בכל זאת סוביניון בלאן מסנסר צרפתי מעמק הלואר – מסוגל לתת למנה של אוכל רחוב.
לא אני הוא האיש שימליץ לכם לצאת מהבית בעפולה, באר שבע או נהריה – ולבוא במיוחד לעיר הגדולה כדי לנגוס בפיתה של "ד"ר סעדיה", אבל מאחר שמדובר במרחק הליכה קצרצר מדיזנגוף-סנטר, טבור העולם ומקום שאין כמעט ישראלי שלא יגיע אליו גם אם רק פעם בשנה, מומלץ בחום להרחיק את הילדים מהמבורגר בינוני ועד סושי חלשלוש, מארומה ועד שווארמה, מחומוס ועד פיצה – ולקחת אותם כמאה מטר מערבה משם, אל החנות הצנועה של "ד"ר סעדיה". 23 שקלים ייקחו אותם אתכם במנהרת הזמן, לימים הרחוקים והתמימים ההם שבהם מנת פלאפל הייתה בילוי לכל המשפחה.
התרעות פיקוד העורף