יום העצמאות מביא איתו התרפקות על העבר, על הדברים שריגשו ואיחדו אותנו פעם. ביום חגיגי שכזה, רק טבעי להיזכר בממתקים הנוסטלגיים: סוכריית תרנגול אדומה, חלביצה, ממתק קוקוס ורוד וגלידה חמה הם רק חלק מהממתקים שעבור אנשים רבים מהווים זיכרון מתוק מתקופה אחרת. חלק מהממתקים האלה עדיין קיימים בגרסאות כאלו ואחרות, חלקם לא עברו שינויים במהלך השנים, ונראה שהם כאן בשביל להישאר.
התרנגול שגירש את החושך
אחר כך הגיעה האינפלציה המשתוללת של שנות ה-80, שכמעט עלתה להם בבית. "היו כמה שנים קשות, לא ידענו מה לעשות", מספר גפניאל. "ב-1986 אחי מכר את המפעל, הוא לא יכול היה לעמוד באינפלציה, אמר שאנחנו עלולים להפסיד הכול".
גפניאל המשיך לעבוד אצל הבעלים החדש של המפעל. "רציתי שהמפעל יתקדם אז הוספנו עוד מוצרים", הוא אומר. "התחלנו לייצר גם ממתקי שומשום, קוקוס, בוטנים ומרמלדה. היה לנו גם שוקולד, מכונה של סוכריות קוז'אק וסוכריות מוצץ. השקענו את החיים שלנו במפעל. ההורים עלו מעיראק ונפטרו. גדלנו ששת האחים, יתומים, במעברה. עברנו את כל התלאות ועד היום אנחנו עובדים קשה. במפעל אין מנקה ואין שומר, אני מנקה ושומר. אשתי אחראית על האריזות. ברוך השם אנחנו מתמודדים ואני מבסוט ממה שהגעתי אליו. גידלנו שבעה ילדים. תמיד לימדתי אותם לסמוך על עצמם. הייתי אומר להם, 'אף אחד לא יעזור לכם, רק אתם בעצמכם. לא להתייאש ואין לעצור, יש רק קדימה'".
לא יימחקו
"הוא היה בא ומלמד אותי, פשוט ככה", נזכר מור, "זה לא מדע בדיוני, אין פה סודות, כל בן אדם שקצת ילמד ידע לנהל את העסק ולהגדיל את המוצרים. הייצור שלנו הוא ידני לחלוטין. אין לזה פתרון של מכונות, אין מכשירים מיוחדים. ניסו בעבר, אבל זה פשוט לא עבד. אפילו המורה שלי אטיאס היה אומר: 'אם הייתה לזה מכונה, שטראוס כבר מזמן היו הופכים את זה ללהיט עולמי'. אין לזה פתרון של מכונות. ניסו, ולא הצליחו. פשוט קשה לעשות את זה עם מכונות".
תהליך ייצור המרמלדה נמשך שלושה ימים: "צריך לבשל את זה, אחר כך לצקת ורק יום אחרי כן לחתוך את זה, לארוז ולמכור לצרכן. זה לא צ'יק צ'אק כמו הבקלאוות, או הבוטנים והשומשום. לא קל לייצר את זה אבל עדיין זה המוצר הכי חזק שלנו. המרמלדה שלנו היא מספר אחת בארץ היום. אין לה מתחרים אבל מובן שכל אחד קם ועושה דומה לזה. המרמלדות שלנו הן באיכות הכי טובה שיש. אם טועמים את זה פעם אחת, ישר יודעים שזה שלנו, זה מוצר הדגל שלנו".
הגלידה שנולדה מאלתור
אם יש ממתק שמייצג את היצירתיות הישראלית, זו ה"גלידה החמה" - גביע ופל שבו מילוי העשוי מקצף חלבוני ביצים. טעם ומרקם שמזכירים את הקרמבו, אבל באריזה של גלידה.
"זה בעצם היה מין מוצר שפתר את העונתיות, נתן לנו איזשהו פתרון לעונת החורף. עשינו את זה בתחילת שנות ה-80 אבל זה עוד היה קודם, פחות מסודר. בשנות ה-80 פשוט תיעשתי את זה. למדתי הנדסת מכונות ובפרויקט גמר שלי באוניברסיטה בניתי מכונה שכל הייעוד שלה הוא למלא את הקצף של הקרמבו בצורה אוטומטית בתוך גביעי גלידה ולכסות את זה עם שוקולד. מיתגנו את זה מסודר, קראנו לזה 'יאמבו', עשינו אריזה יפה וככה יצאנו לדרך".
למרות ההצלחה הכבירה בשנות ה-80, הגלידה החמה היא כיום מוצר נכחד. "הבעיה היא בחיי המדף של המוצר הזה, כמו של הקרמבו", מודה גלברד בכנות. "הלקוח מצפה לגביע פריך, אבל כשהמוצר מתיישן, הלחות של הקצף הופכת את הוופל לרך אחרי זמן קצר והקצף עצמו הופך למסטיקי".
הניסיון האחרון להחיות את הקונספט היה ה"שוקון", קונוס ממולא קרם שוקולד, אך גם הוא נכנע למגבלות הייצור: "להחזיק מחלקה שלמה בשביל חודשיים בשנה זה כבר לא כלכלי בעולם של היום. הנדל"ן יקר מדי, והמשאבים מופנים למקומות אחרים. נשארנו בעיקר עם הזיכרון של הקצף הלבן בגביע".
כיום נחשבת "גילרו" ליצרנית הגדולה בארץ של ופלים, שמייצרת בין היתר עבור חברת עלית, רמי לוי, שופרסל ועוד. בנוסף לכך החברה מייצרת גליליות, גביעי גלידה, קישוטי עוגה אכילים ועוד.
ממתק של ירידים
ממתק הקוקוס הכה ישראלי, היא אומרת, בכלל הגיע מצד אחר של העולם: "הוא התחיל בארצות הברית ואחר כך הגיע לאנגליה ולישראל. בישראל ייצרו את מקלות הקוקוס שאין אותם בעולם בגלל דלות אמצעים - הקוקוס והסוכר היו זולים, וציפו אותם באדום כדי למשוך את העין".
גם סוכריית התרנגול עשתה עלייה, עוד לפני קום המדינה, ממזרח אירופה: "לפי האמונה שם, התרנגול מבשר את הבוקר, וגירוש שדים וחושך. הוא הפך לסמל של שפע, וצבעו אותו באדום כדי למשוך את העין". לדבריה, הצבע האדום מעבר לים הושג משימוש בסלק, ובארץ לעומת זאת כבר השתמשו בצבעי מאכל.
לסיום, היא חולקת אנקדוטה טרייה, שאולי מסבירה את המקום של הממתקים הנוסטלגיים בזיכרון שלנו: "באחת האזעקות ישבתי במקלט והבאתי ממתקי קוקוס לנוכחים. פתאום אחת הנשים אומרת, 'וואי, כמה הייתי מביאה לבן שלי לצבא ארגזים של הקוקוס הזה'. זאת אישה מבוגרת, הבן שלה קרוב לגיל 50. באחת הפעמים הוא בא לבקר אותה וגם ירד למקלט, ואמר, 'כן, זה הקוקוס שהייתי מקבל לצבא'. לכל אחד יש איזה סיפור נוסטלגי עם ממתקים. אגב, קוקוס הוא טעים, אבל אני פחות אוהבת".
התרעות פיקוד העורף