כבר כתבתי בעבר על המהפך המתמשך בכרמים השייכים ליקב תבור. סמלו של המהפך הוא איור תנשמת, ששבה לקנן בכרמיו, אלא שהתנשמת היא רק סמל לפילוסופיה שפותחה עם השנים ביקב, בעיקר בידי מיכל אקרמן שהפכה לאחרונה גם למנהל היקב, כשמסייע לה היינן אור נדבך. השניים, בשיתוף פעולה עם צוות הכורמים והחברה להגנת הטבע – ובייעוץ מחקרי ומקצועי של גורמים אקדמיים, החזירו לכרמים את בעלי החיים ואת הצמחייה ששבה ללבלב בין הגפנים. השקעות בפעילות "ירוקה" נתפסות על פי רוב כמעין מס בגין הדאגה לסביבה, אבל במקרה של יקב תבור, ניתן לקבוע שההשקעה נשאה פרי, תרתי משמע.
התנשמות התבררו כמדבירות מעולות של מכרסמים, ולצמחייה הפראית (שפעם הייתה נעקרת מבין הגפנים, כדי להקל על הטיפול השוטף בכרם ובעיקר כדי לאפשר בציר ממוכן) ששבה לצמוח, התגלה תפקיד כפול: היא גם שמרה על הקרקע מפני קרני השמש, באופן שהביא לכך שבמהלך שני החורפים האחרונים, הגשומים יחסית, לא הושקו חלקות הכרם (למעט אלה שנמצאות בנגב), ובה בעת, התחרתה עם הגפנים על המים שבקרקע, מצב רצוי לגפני יין שהכורמים והייננים מעדיפים אותן נאבקות על כל טיפת מים.
מעבר לסיפוק האקולוגי והתועלת החקלאית, התבטא המהלך גם בשני יינות חדשים: ECO לבן (בציר 2018), בלנד של רוסאן, שרדונה וויונייה, מתל שיפון שברמת הגולן, שהוא לטעמי המוצלח יותר מבין השניים ו-ECO אדום (בציר 2016), בלנד של קברנה סוביניון, קברנה פרנק, סירה ומרלו מיקבים בגליל העליון, רמת הגולן והרי יהודה - שניתן לשתייה כבר עתה, אבל לטעמי ישביח במהלך השנים הקרובות.
המחיר: 85 שקלים. על כך נוסיף שאם לקראת החג יהיו רשתות שיכלילו אותם במבצע של שני בקבוקים ב-150 שקלים, הרי שהם יהיו לא רק יינות טובים לכשעצמם, אלא גם משתלמים.
לא סטנדרטי. ויתקין קברנה פרנק 2017, ויתקין ריזלינג 2019
יקב ויתקין ממשיך להפתיע עם יינות שאין להגדירם אלא כמצוינים. לקראת ראש השנה השיק היקב שני בקבוקים חדשים, קברנה פרנק 2017 וריזלינג 2019. בדיוק לפני שבועיים כתבתי כאן על הקברנה פרנק המפתיע והמשובח מסדרת "ירדן" של יקב רמת הגולן, ואחרי שטעמתי גם את זה של ויתקין (עם השלמה של 10% פטי ורדו), מאותה שנת בציר ממש (מכרם באזור הר מירון), אני מתחיל להשתכנע שאירע אחד משניים: או שהיה משהו חיובי מאוד לזן הזה בשנת 2017 או שטעמי האישי השתכלל כך שאני מגלה בו ניואנסים שלא הכרתי בעבר. היין הזה יפרק בקלות כל מנת בשר וכן ילווה נהדר גבינות עזות טעם.
המחיר: 125 שקלים.
המחיר: 100 שקלים.
קיאנטי כשר ומשתלם מבית Pavolino
עם כל אהבתי הגדולה לתעשיית היין הישראלית, הרי ששני היינות הבאים, שמגיעים מאיטליה, מדגימים את אחד החסרונות הבולטים שלה. מדובר בפאבולינו קיאנטי ובפאבולינו טוסקנה רוסו. הקיאנטי מורכב מ-90% ענבי סנג'ובזה שהושלמו ב-10% קניולו. הטוסקנה רוסו הוא מעט עדין יותר לטעמי, אולי בגלל שהוא כולל גם 5% מרלו (על חשבון הסנג'ובזה) ושניהם יינות פשוטים למדי שילוו כל ארוחה איטלקית, בעיקר מנה כמו ספגטי בולונז, בלי להפוך למרכז הארוחה. המחיר, 38 שקלים לבקבוק, מסביר בדיוק את הבעיה של יינות דומים מתוצרת ישראל - וכשמדובר ביינות שהם גם כשרים, הרי שליינות הישראלים אין עליהם אפילו את היתרון שעושה את ההבדל עבור רוב הצרכנים בישראל.
לרוב איני מתעכב על מארזי שי, שהרי תמיד העדפתי ליצור אותם במו ידי ולשלב עם הבקבוק שבהם גם משהו שאני יודע שינעם במיוחד למקבל. הפעם נפלתי שדוד למראה השי המקסים של יקב NANA ממצפה רמון. לצד שני בקבוקים מצוינים של היקב: לבן - שנין בלאן 2019, זן שהולך וקונה לו קהל במקומותינו (בקבוק נמכר ב-95 שקלים), ואדום - תטיס 2018 (בלנד של 50 % קברנה סוביניון, 34% סירה והשלמה של פטי ורדו ופטי סירה, 8% כ"א, נמכר תמורת 125 שקלים), נארזו ארבעה מטבלים שונים של פתורה מחבל לכיש, שמייצגים גם הם את הטרואר המיוחד של הנגב: ריבת תפוחים בדבש, ריבת רימונים בדבש, זעתר מדברי וטפנד זיתים, ללא חומרים משמרים. הטעם נהדר, בעיקר אם פותחים בצד את אחד היינות (את התטיס הייתי שומר בכל זאת לארוחה בשרית עשירה). המחיר למארז: 310 שקלים.
