השבוע אנחנו מטילים עוגן בין טורקיה ליוון וקופצים מהיאכטה הווירטואלית שלנו לברר מה אפשר לשתות בארצות הבלקן. כזכור, התחלנו את המסע בדרכנו צפונה אל לבנון, שם פגשנו את ערק זחלאווי הנודע, והמשכנו עם הרוח לקפריסין, לפגישה עם המשקה הלאומי, זיווניה. בחופי טורקיה בדקנו את מצב המשקה האניסי הלאומי, ראקי, והיום: משהו אחר לגמרי.

יינות מהבלקן: הדבר הבא 
בשנים האחרונות יינות מארצות הבלקן הולכים ותופסים תאוצה בעולם. סלובניה, קרואטיה, גאורגיה ושכנותיהן הן ארצות בעלות מסורת יין של מאות ואלפי שנים. דורות של ייננים וכורמים מייצרים בארצות אלה יינות בסגנונות הייחודיים להם, לפי מסורת רבת יומין. היינות מארצות הבלקן מגיעים אל העולם הרחב לאיטם עם השנים, די בשקט, אבל בהתמדה, ומצליחים להתמודד בהצלחה מול יינות ממקומות אחרים, כשהם מוכיחים רמה אירופאית מסורתית איכותית ביותר. בשנים האחרונות מתבצע ייבוא סדיר ומרתק של יינות איכותיים מהבלקן לישראל, ואם מציעים לכם לטעום אותם, אל תוותרו על החוויה.  

גבעות חלוז', סלובניה  (צילום: סארו, יינות איכות מהבלקן )גבעות חלוז', סלובניה (צילום: סארו, יינות איכות מהבלקן )
אלכוהול בכל מקום 
חלק מארצות הבלקן מאוכלסות במוסלמים, אך אין בעיה למצוא אלכוהול כמעט בכל מקום ומשקאות האניס בולטים גם פה. חבל הבלקן גאה במשקה שלו, ראקיה. יש שאומרים כי ראקיה הוא למעשה המשקה שמאחד את הבלקן. רק להזכיר לכם, זיקוק של ענבים מתובלים באניס מוכר כבר למעלה מאלף שנים. עסקו במלאכה בעיקר הלא מוסלמים בקרב עמי האזור, בין אם זה ראקיה או ראקי, ערק, מסטיקה ואחרים. 

כשמגיעים אל הראקיה פתאום נשכחים באזור ההבדלים התרבותיים והפוליטיים וכולם נאספים ומשתפים את המשקה הזה. עם זאת, כל אחת ממדינות הבלקן טוענת שהיא המדינה בה המשקה הלאומי הוא ראקיה, אך רק אחת ניצחה בקרב הזה.

כולנו בולגרים 
בולגריה היא אחת המדינות בהן צריכת האלכוהול לנפש היא מהגבוהות בעולם, הרבה בשל המשקה הלאומי שלהם – הראקיה. המשקה הגיע לבולגריה כנראה על ידי מהגרים טורקים שהביאו איתם את המשקה הלאומי הטורקי, ראקי. מדובר במשקה פירותי בעל 40% אלכוהול, העשוי מענבי מוסקט בשלים. משקה ארומטי ושקוף, שנהוג לשתות בבלקן, בליווי של ירקות טריים או כבושים, וכן בליווי של נקניקים מעושנים.  

מתי הבולגרים נוהגים לשתות ראקיה? התשובה הנכונה תהיה: תמיד. בתחילת יום עמוס, ליד הקפה, כמשקה שאי אפשר בלעדיו בפגישות עסקיות, ובכל הזדמנות אחרת. כשאורח מגיע הדבר הראשון שיציעו לו יהיה ראקיה, ולרוב גרסה תוצרת בית. רוב הסיכויים שהמארח יטען שהראקיה שלו היא הכי טובה בעולם, ואין סיכוי שתוכלו לעזוב בלי לשתות כמה כוסיות.  

ראקיה היא דרך חיים עבור אנשי הבלקן. בין אם זה יום הולדת, חתונה, הטבלה, יום לאומי או אפילו הלוויה, ראקיה תמיד תיקח חלק בכל מפגש חברתי. היא גורמת לאנשים לצחוק, לבכות, להתאבל, להירגע או לשיר ושוברת כל מחסום. על פי האמונה המקומית, ראקיה היא הרבה יותר מסתם משקה אלכוהולי, זוהי תרופה טבעית המרפאה מחלות, מכה כל נגיף, מקלה על כאבים ומאריכה חיים.

שישקו (צילום: אנטולי מיכאלו)שישקו (צילום: אנטולי מיכאלו)

שזיפים מהבלקן 
המשקה הלאומי הנוסף ברוב מדינות חבל הבלקן הוא סליבוביץ'. או דה וי המזוקק לרוב משזיפים, המכונה בפי המקומיים ברנדי שזיפים. מקור השם בנגזרות המילה הסלאווית הוא שזיף - šljiva. המשקה נקרא סליבובה בבולגריה, שליבוביצה בסרביה, סלובניה, רומניה ובוסניה, סליבוביצה במקדוניה, סלובקיה, צ'כיה ופולין, ופאלינקה בהונגריה. כ-70% מיבול השזיפים מופנים לייצור המשקה במדינות אלה. המשקה משמש לרוב גם כאפריטיף וגם כדז'סטיף. 

בתהליך הייצור המסורתי נמעכים השזיפים יחד עם החרצנים לכדי עיסה. בשיטות מודרניות יותר נפטרים מהחרצנים לפני תהליך הטחינה. לאחר התססה שמרית שמביאה את עיסת התירוש לחוזק אלכוהולי טבעי של 5% - 8% הנוזל עובר זיקוק אחד, שניים או שלושה, בהתאם למסורת, לסוג המזקקה ולמיקום הגאוגרפי. בחלק מהמזקקות נוהגים ליישן את המשקה במשך 5–12 שנים בחביות עץ אלון או דובדבן. 

הגראפה של גיאורגיה 
אם נמשיך קצת בדרכנו עד לגיאורגיה נמצא תזקיק נוסף, צ'א צ'א, ולמרות שגיאורגיה היא אחת המדינות העתיקות בתעשיית היין, וייצור היין גדול ממדים, בכל זאת צ'א צ'א הוא התזקיק הלאומי. מדובר בתזקיק המיוצר משאריות הענבים, בדומה לגראפה, עם אחוז אלכוהול גבוה, כ-50% שצבעו דבשי וטעמו מזכיר מעין ברנדי מתקתק במקצת.

נהר, גיאורגיה (צילום: רויטרס)נהר, גיאורגיה (צילום: רויטרס)

מולדבה, רומניה וארמניה 
במולדובה צורכים גם ראקיה וגם ברנדי שזיפים, אבל המשקה הידוע שם ביותר הוא תזקיק תפוחים, המיוצר בטכנולוגיות מתקדמות ומגיע בטעמיו לאיכויות גבוהות ביותר עד שאפשר לעתים להשוותו לקלבדוס הצרפתי. ברומניה נמצא את הצויקה (Tzuica), תזקיק שזיפים מסורתי וחזק ביותר. בכפרים קטנים ניתן למצוא מזקקות ביתיות קטנות שמייצרות את המשקה המחמם הזה. הארמנים קוראים לברנדי שלהם קוניאק ומתגאים בו מאוד, והברנדי הארמני אכן נחשב למשובח. סיפור ארמני גורס שסטלין, בימי מלחמת העולם השנייה, התלונן על כך שכשצ'רצ'יל מבקר אצלו הוא דואג יותר למשלוח ה"קוניאק" שלו לאנגליה מאשר למהלכי המלחמה. לזה קוראים מנהיג תרבותי.

כנסיית טבאב, ארמניה (צילום: מיטל שרעבי)כנסיית טבאב, ארמניה (צילום: מיטל שרעבי)