הפנטזיה ממשיכה. מסע היאכטה הווירטואלית שלנו, בחיפוש אחר משקאות מדינות אגן הים התיכון, מגיע לארץ האירופאית האחרונה, רגע לפני שהוא מדרים לארצות צפון אפריקה. כזכור לכם התחלנו עם מקור הערק בלבנון, בילינו עם זיווניה בקפריסין, חגגנו עם ראקי בטורקיה, ערכנו היכרות עם ראקיה במדינות הבלקן, 'התקרחנו' עם אוזו וציפורו ביוון ועם גרפה וסמבוקה באיטליה, טעמנו בצרפת קוניאק, קלבדוס וכמה אניסים משובחים, והיום אנחנו מגיעים אל המשקאות שמציעה לנו ספרד.  Salud . או מה שהספרדים נוהגים להגיד (עם הנעת הכוס): Pa arriba’, pa’ bajo, pa’ al centro, pa’ dentro  - למעלה, למטה, למרכז והחוצה.
 
מתי שותים
הרגלי הבילוי, הפנאי והשתייה של ספרד אהובים עלי ביותר. לכל דבר יש זמן אצל הספרדים, ואת תרבות האוכל והשתייה הם לוקחים ברצינות וקצת מאוחר יותר משאר העולם. ארוחת הצהרים תהיה בשעה 14:00, וארוחת הערב בבית תסתיים בסביבות השעה 22:00. זה אומר שאין סיכוי למצוא בברים בספרד את המקומיים לפני השעה 23:00. תייר שלא מכיר את המנהגים יתהה מדוע הברים ריקים בשעות הערב המוקדמות, אך אם יחכה מספיק זמן, יחזה בברים המתמלאים לקראת חצות ומתפקדים לפחות עד השעה 04:00. בשעות אלה לא אוכלים בדרך כלל בברים ובמועדונים, ושותים לאט לאורך זמן. ושלא תבינו לא נכון, זה לא אומר ששותים בספרד רק בלילה. קיימת תרבות שתייה מפוארת גם בשעות אחרות ביום וכל שעה היא זמן טוב להרמת כוסית.

שוק לה בוקריה, ברצלונה (צילום: מיטל שרעבי)שוק לה בוקריה, ברצלונה (צילום: מיטל שרעבי)
סידרה
אנחנו מכירים את זה כסיידר, כשהכוונה לסיידר האלכוהולי, לא סיידר התפוחים הלא אלכוהולי שנמצא במרכולים. בספרד קוראים לו סידרה. סידרה הוא המשקה הלאומי של ספרד, ששכיח בעיקר בצפון המדינה, בחבל הבסקים, שם הוא מוכר החל מהתקופה הרומית בשם סגרדואה, שפירושו הנשתה מכוס נמוכה ורחבה. 

מדובר בסיידר מקומי מתקתק חמצמץ וממש טעים עם 4 - 8 אחוז אלכוהול. מפיקים אותו מתפוחים שהותססו ומגישים אותו קר כשהוא נמזג מגובה רב בטקס מרשים. המגיש מוזג את הסיידר מגבוה אל הכוס מתוך קנקן או ישירות מתוך זרם סיידר הנובע מחבית, כשהוא עומד במרחק של מטר או שניים ממנה. יש הנוהגים לשתות את הסידרה כשבכוס הנמוכה והרחבה פירות חתוכים.
 
סנגרייה
זוכרים את קערת הפונץ' מנשפי ה'פרום' בסרטים האמריקניים, זו שתמיד מגניבים אליה אלכוהול כשהמורה מסובב את הראש? אז סנגרייה היא הגרסה הספרדית למשקה הזה, שקדמה לו בהרבה. היא מוגשת לצד טאפאס במסעדות ובברים הספרדיים בקנקן, שבתוכו מעורבבים בבסיס יין אדום, מיץ תפוזים, סוכר, תבלינים ופירות חתוכים. הסנגרייה יכולה להיות קרה או חמה, אם כי אני אישית מעדיפה את הגרסה הקרה, שמתאימה יותר לארץ חמה ומיוזעת כמו שלנו. 
 
הסנגרייה נולדה הרבה לפני הטאפאס, כבר בסביבות תחילת הספירה הנוצרית. אחרי מלחמות חניבעל ברומא, בשנים שלפני הספירה הנוצרית, הצליחה האימפריה הרומאית להשתלט לבסוף על האי האיברי. מקורות המים באותה תקופה היו מזוהמים ומסוכנים לשתייה, והצבא הרומי ניזון יותר מיין, שהיה הרבה יותר בטוח לשתייה.  

מכיוון שלהוביל יין מהמולדת מאיטליה היה עניין לא פשוט, נטעו הרומאים כרמים בכל האי האיברי. אך מהכרמים החדשים והצעירים יצא יין רע ולא טעים. על מנת להפוך את הטעם לנסבל יותר, הרומאים תיבלו את היינות עם צמחי ועשבי האזור, פירות יבשים ועוד. המשקה שהתקבל היה כהה וסמיך כצבע הדם והשם שניתן לו היה סנגרייה. סאנגרה בספרדית פירושו דם. מאוחר יותר, כשהתפוזים הפכו להיות חלק מסל הפירות הספרדי והפורטוגזי, התווסף למשקה גם מיץ תפוזים, ולא הרבה אחריו גם הברנדי המפורסם של חרז.  

יש הטוענים כי העולם הכיר את הסנגרייה לראשונה כשהוצגה בשנת 1964 ביריד העולמי בניו יורק וגרמה ללא מעט אמריקנים לאבד את הראש. גרסה אחרת טוענת שהחשיפה הראשונה למשקה הייתה כבר בתקופת מלחמת האזרחים בספרד. ואפשר למצוא גם אנשים שיישבעו שמי שהביא לגדולתה של הסנגרייה היה דווקא הזמר לו ריד שהוביל לשתיית סנגרייה בשירו Perfect Day.

סנגרייה, קוקטייל (צילום: יח''צ)סנגרייה, קוקטייל (צילום: יח''צ)

קאווה
בספרד מייצרים הרבה יין, אך אחד מהם נצרך בכל העולם כולו, הקאווה, "השמפניה" של הספרדים, יין מבעבע שמיוצר בשיטת שמפאן. שותים אותו בספרד בכל חגיגה, חתונה, יום הולדת, חגים או מסיבות, אך גם סתם כך עם טאפאס על הבר. רוב מותגי הקאווה מיוצרים בפנדס שבקטלוניה, לרוב מזני הענבים מקבאו, פרלדה וקסארלו. מכיוון שהיינות בספרד נתמכים על ידי המדינה, לקאווה מחירים שווים לכל נפש והמשקה נדרש בכל העולם.
קאווה וילרנאו  (צילום: יח''צ)קאווה וילרנאו (צילום: יח''צ)
 
שרי – חרז
מכורתו של השרי בדרום ספרד, בעיר חרז, או יותר נכון חרז דה לה פרונטרה, שבמערב אנדלוסיה, מערבית למיצרי גיברלטר. בעיר המוכרת לחובבי הספורט המוטורי בזכות מסלול המרוצים שמארח את סבבי הפורמולה 1. שמו של המשקה נגזר משם העיר חרז, ומכיוון שהאנגלים התקשו לאיית את השם הם כינו אותו שרי.  

זהו יין ספרדי שהמקומיים נוהגים לחזק בברנדי וליישן בחביות עץ. אותן חביות שחלקן מגיע אחר כך לסקוטלנד ולשאר העולם ליישון ויסקי. את השרי מייצרים לרוב  משלושה סוגי ענבים, פאלומינו, פדרו חימנז ומוסקט. לאחר תסיסה עזה וארוכה הוא מחוזק בברנדי. ישנם סוגי שרי שונים, פינו, מנזאנייה, אמונטיאדו, אולורוסו, פאלו קורטאדו ושרי מתוק. את היין מיישנים בשיטת הסולרה, בה יין חדש מתווסף לחביות יין המסודרות זו על גבי זו בצורת פירמידה. כל כמה זמן מעבירים מנה מהיין לשורת החביות הבאה בתור, כשהיין שמבוקבק מגיע משכבת החביות התחתונה לאחר מעבר שלבים רבים בתהליך. בשל תהליך זה לא מופיעה שנת בציר על גבי בקבוקי השרי.
 
טיפת היסטוריה: כבר בשנת 1,100 לפני הספירה הפיניקים הביאו את הגפנים הראשונות מחופי הים התיכון ואת אומנות עשיית היין לאזור בו שוכנת חרז. אך היו אלה היוונים שהביאו איתם משקה שעשוי מענבים בשלים בהרתחה, המשמש גם כיום להמתקת השרי ולהוספת גוף וצבע לשרי המתוק של ימינו. בימי הביניים הציגו המורים המוסלמים את האלמביק, מזקקה שבזכותה הפכו את תוצרת היין העודפת לכוהל ויצרו את יינות השרי הראשונים. לתפוצת היינות בעולם המערבי אחראים סוחרים אנגלים במאה ה-13, שגילו את השרי בדרום ספרד והפכו אותו למשקה האהוב עליהם. שיטת הסולרה, אגב, החלה במחצית השנייה של המאה ה-19, כשהאנגלים דרשו מיצרני חרז לספק יין בעל טעם אחיד. 

את השרי רצוי לשתות צונן. נהוג לשתות אותו בכוס מיוחדת צרה וארוכה דמוית צבעוני. שרי יבש שותים לרוב לפני הארוחה או במהלך הארוחה, ושרי מתוק בדרך כלל כקינוח בסיום הסעודה, אם כי יש שאוהבים אותו גם כאפריטיף. 
 
בירה
ספרד היא יצרנית הבירה הרביעית באירופה והעשירית בעולם. ברוב המסעדות והברים יציעו לך בירה במהלך כל היום, בכוסות, בקנקנים או בבקבוקים. מותגי הבירה הפופולריים הם סאן מיגל, אסטרלה דאם, מוריץ, מאהו וקרוז קאמפו.  

סאן מיגל נחשבת לבירה הספרדית הנמכרת ביותר בספרד ומותג הבירה הספרדי הנמכר בעולם. מבשלת סאן מיגל המקורית נוסדה בשנת 1890 ב... תחזיקו חזק... מנילה שבפיליפינים, על ידי משפחת מאהו. תאגיד מאהו-סאן מיגל כולל חמש מבשלות ברחבי ספרד, כשביניהן שתי המבשלות הגדולות במדינה, המייצרות 35% מהבירה בספרד.

סן מיגל. הבירה החביבה על החברים של טליה  (צילום: יח''צ)סן מיגל. הבירה החביבה על החברים של טליה (צילום: יח''צ)