תמיד כשאני בחו"ל, הניחוש הראשון של המקומיים הוא שאני מגיעה מאיטליה. אין לכך סיבה אמיתית נראית לעין, אך תמיד ניכסתי את זה כמחמאה ואז גם הרשיתי לעצמי להפליג בדמיונות על שגרת היום האיטלקית המדומה שלי: קמה בבוקר לעבודה, נחה בצהריים, עובדת עוד שעתיים, הולכת לאפרטיבו השכונתי הקבוע עם החבר'ה ולבסוף מקנחת בארוחת ערב של פסטה מעשי ידי אמי המוכשרת (והיא לא סתם אמא, היא "מאמא", כזו עם סינר משובץ ושרירי ידיים שמעידים על שנים של עבודת לישת בצק). אחחח איזה חלום מושלם.
יש משהו באופי, הטמפרמנט והגישה האיטלקיים שמאוד דומה לנו, הישראלים. לא בכדי, אנחנו גם כל כך אוהבים את איטליה – לטייל בה, את האוכל שלה, את המנהגים שלה. היא קצת מרגישה לנו בבית.
לכן, זה היה נדרש שה"אפרטיבו" שלהם יעשה עלייה ראויה לארץ הקודש. לצערי זה עוד לא ממש קרה. בעוד אחיו האחר מהניכר – מנהג ה"שעות השמחות" (happy hour) מצא את מקומו כאן יותר בקלות, הגרסה האיטלקייה והנינוחה יותר עוד לא מצאה את מקומה הקבוע כאן- עוד לא למדנו להרגע כמו שצריך. אבל יש גם אופטימיות באוויר, ומרגישים שינוי, כי הקהל הישראלי תמיד מחפש להשתדרג, לגוון והוא גם קצת בוגר ובשל יותר, פחות מחפש "כוס ללא תחתית", אלא מעניין אותו גם מה שמסביב לה.
אז ב"לה-טיגרה", הפיצריה הנאפוליטנית המעולה והנעימה בפלורנטין, הרימו את הכפפה והרימו "אפרטיבו" קלאסי לתפארת לא כדאי לכם ללפספס.
ורגע לפני שנספר מה הם מציעים ומה תקבלו – עוד מילה קצרה על האפרטיבו. האפרטיבו הוא למעשה איחוד של שני אירועים יחד לכדי אירוע אחד שלם שנועד לתפוס "שתי ציפורים במכה": האחד – לפתוח את התיאבון לקראת ארוחת ערב עם משקה (אפרטיף, כמו אחיו הצרפתי) ונשנושים קלים המכונים "צ'יקטי" (cicchetti). ומכאן למעשה שמו של האפרטיבו אשר מקורו במילה במילה aprire שמשמעו - "לפתוח". השני – מפגש חברתי ארוך ונינוח שנועד לסגור יום עבודה ולבשר על בואו של הערב יחד עם שעת השקיעה.
מנהג האפרטיבו האיטלקי התחיל עוד בימי האימפריה הרומית הקדומה אצל האצילים והעשירים, אך במהרה התפשט לכל אורכה ורוחבה של רומא ובמשך השנים השתנה בעיקר בסוג המשקה שהיו מגישים ליד ככל שהמנהג נחשף לעוד תיירים שהגיעו.
תודו שאנחנו פה זקוקים לאפריטיבו קבוע בחיים שלנו.
אז נחזור לפלורנטין, תל אביב, ישראל.
"לה טיגרה" היא פיצרייה שעיקר גאוותה זו הקפדה על חומרי גלם ועל מסורות נאפוליטניות אמיתיות. כל חומרי הגלם מיובאים מהמולדת הגלוטנית ביותר באירופה, לרבות העגבניות, המלח ובקרוב אפילו המים (כן, מה שקראתם). זה ניכר גם בטעם של הפיצה. ואכן, טאבון הטיגריס של "לה טיגרה" שניצב במרכז המסעדה - גדול, צהוב מרשים ומכוסה בחברבורות שחורות - כבר הפך לסמל היכר ומפיק את אחת הפיצות הכי טובות בעיר.
האפרטיבו מתקיים בימי ב' – ה', בין השעות 17:00 – 19:00 ובמסגרתו, בתמורה להזמנת שני משקאות אלכוהוליים – בירה, קוקטייל, יין, אפרטיף (לא משנה מה) – תקבלו מגש עם מספר מנות צ'י'קטי נעימות ונהדרות: שש צלוחיות קטנות עם זיתים איטלקיים קטנטנים מלוחים ונהדרים !, גבינה קשה מקומית, אנטיפסטי חצילים עם גבינה קשה ומגורדת מעל, סוכריות שרי קטנות ומלאות טעם, צ'יפס פפרוני חם (איך לא חשבו על זה קודם?!) וארטישוק אה לה רומנה. ומעל כל זה תלויות להן פיסות דקות של ברזאולה. את פלטת העץ המיוחדת והמקסימה שבה הם מגישים את הצ'יקטי הם ייצרו במיוחד עבור האפרטיבו, והיא מוסיפה עוד טיפה ניחוח חו"ל למאורע.
מחירי השתייה יותר מסבירים כאן – כוסות היין מתומחרות בסביבות ה-30 ₪; הקוקטייל הכי יקר מתומחר אף הוא מתחת ל-50 ₪, וניתן גם לקחת מנות של ג'ין איטלקי מצוין (ג'ין מושרה בקלמנטינה, עוד יציאה גאונית של האיטלקיים), לימונצ'לו ושאר טובין אחרים בדרגת מחיר שלא חוצה את ה-25 ₪. כך שבמחיר שתי כוסות משקה שבקושי מגרד את מאה השקלים (בהגזמה) – תצאו מכאן עם בילוי אחר צהרים מספק במיוחד. בנוף הברים והמסעדות של פלורנטין, זו תוספת מרעננת ואופציה נהדרת לבילוי אחר צהרים. והגם שיש עוד הצעות אפרטיבו נחמדות אחרות בעיר, הן עדיין מעטות מאוד ואני בספק רב אם קיים כרגע לזה של "לה טיגרה" מתחרה ברמת התמורה למחיר (VFM). הנה, הרמתי את הכפפה – הבו לנו עוד אפרטיבו שכאלו, בבקשה!
גילוי נאות, יאמר בכנות כי מכיוון שהאפרטיבו עבד מעולה והתיאבון נפתח, וגם מכיוון שקשה לשבת ב"לה טיגרה" לראות את הפיצות שלהן יוצאות מהתנור ולא להזמין - התגלגלנו גם להזמנה של שתי פיצות מהטאבון שלהם. זה לא חובה, ולא הכרחי. אבל בזכות זה גם נשארנו עוד שעתיים לדבר, לשתות ולאכול פיצה נאפוליטנית מנחמת בקור המדומה של תל אביב ולרגע שוב חזרתי לדמיין שאני איטלקייה, וגם להסכים שככה זה נהוג אצלנו האיטלקיים באפרטיבו.
אפרטיבו בלה טיגרה | שני-חמישי, 17:00-19:00 | ידידיה פרנקל 9, תל אביב | לא כשר | הזמנות בטלפון 03-6325359 ובאתר אונטופו