מידי שנה עם צאת יום הכיפורים, כשהסוכות הראשונות כבר מתחילות לבצבץ בגינות של השכנים אני יודעת שהגיע הסתיו. יש אולי שבועיים בשנה בהם אני מרגישה סתיו סמי אירופאי ואפילו נהנית ממנו, רגע לפני שאני מתחילה להתלונן על אלרגיה. השנה לא ממש ראיתי סוכות, ואם יש משהו שאני מתנחמת בו בסבב השני של הסגר, כתחליף לסוכה הקבועה שלנו על הגג, הוא בריפרוש מתמיד של אתר משרד הפנים הפורטוגלי כדי לבדוק אם התקדמתי בעוד שלב עם הדרכון. איך אומרים אצלנו? שיהיה, לכל מקרה שלא יהיה.