את הענבים מזקקים בדודי אלמביק מסורתיים, לרוב בקיבולת של 5,000 ליטרים שמשמשים לזיקוק כפול או משולש, ולאחר מכן יש יצרנים שמגדילים לעשות ומיישנים את המשקה זמן קצר בחביות עץ כדי להוסיף עניין ו"לעגל" את טעמי האניס. התזקיק מגיע לרמה של 40 – 45 אחוזי אלכוהול. כיום, רוב מותגי הראקי מבוססים על שיכר ענבים, אך חלקם עדיין מיוצרים על בסיס צימוקים או תאנים. הטורקים מאוד קנאים למשקה הלאומי שלהם, וכך גם היוונים. בטורקיה לא יחזיקו אוזו בברים וביוון לא ימכרו ראקי, וכל אחד מהעמים טוען שהוא זה שייצר את המשקה שלו קודם. לא ברור מי קדם למי. מזכיר קצת את מריבות הוודקה בפולין וברוסיה או את ויכוחי הוויסקי באירלנד ובסקוטלנד?
מדובר בבירת לאגר עדינה בסגנון הפילזנר הגרמני, שהחלה דרכה בשנת 1969. בירה בהירה וקלילה, עגולה ואפילו מעט קרמית, ומתאימה לקיץ הים תיכוני ככפפה ליד. מכילה 5% אלכוהול. כיף לשתות אותה סתם כמרעננת את הימים החמים או ללוות ארוחות כמו מנות אסיאתיות, מנות מזרח תיכוניות מתובלות או חריפות, על בסיס דגים, עוף וכדומה.
התרעות פיקוד העורף