לפני שנצא למסע בזמן, הנה שתי סטיגמות שכדאי לנפץ: הראשונה היא שתעשיית היין בישראל היא תעשייה צעירה. אמנם נכון הוא שייצור היין בישראל התחדש רק בימי ראשית הציונות, אי שם במחצית השנייה של המאה ה-19, אבל יינות יוצרו כאן כבר בתקופת המקרא, לפני אלפי שנים: גתות עתיקות ואפילו זרעי ענבים שנשתמרו מספרים את סיפורה של תעשייה קדומה זו שימיה עתיקים כמעט כימי ההיסטוריה האנושית המתועדת. אלא שבייצור היין באזור חלה הפסקה ארוכה: זני הענבים הקדומים מהם ייצרו יינות ארץ ישראלים נכחדו או נצרכו על ידי תושביה כענבי מאכל, ועל כן תעשיית היין שקמה מחדש בימיו הראשונים של המפעל הציוני, התבססה לא רק על ידע אירופי אלא גם על זנים אירופים, בעיקר זנים צרפתיים קלאסיים שהיכו שורשים באדמת ארץ ישראל.
בעולם הגדול אנו רואים בשנים האחרונות מעבר הדרגתי מזנים קלאסיים לזנים מקומיים, הזנים הקלאסיים הם נהדרים, אבל מי שמבקש להכיר יין ישראלי מקורי בחו"ל או שמבקר בישראל כתייר ורוצה לטעום משהו מיוחד ומקומי, להתנסות בחוויה שלא יזכה לה בארץ מוצאו, נמשך מטבע הדברים לזנים המקוריים – וכשאלה מגיעים עם בונוס של אלפי שנות היסטוריה שממקמים את הטועם בתוך הנוף התנ"כי, קל להבין מדוע הם מציתים את דמיונם של חובבי היין בעולם כולו. סדרת "קדומים" כוללת שני יינות לבנים חדשים.
ארומות של אפרסק, פרי הדר ומינראליות, כמו גם וניל ותבלינים שמקורם בחודשים שבילה היין בחביות האלון הצרפתי, מקדמות את פני הטועמים. בטעם נבחין בחמיצות רעננה שמתפתחת לסיומת הדרית, מתובלת וארוכה במיוחד. גם הדבוקי הוא מבציר 2019 וגם הוא ניחן באחוז אלכוהול מתון של 12%.
התרעות פיקוד העורף