אבל בדיוק באותו בוקר כמה שעות לפני שהמלחמה החלה, כתבה לי חברה שאני חייבת לטעום את "הרוזה הכי טעים בעולם". חברה נוספת שחיה בניו יורק בדיוק סיפרה לי שהיא שותה את זה כבר כמה חודשים, אבל אני לא מצאתי בארץ. ובכן, הפתעה! הוא פה. כמה דקות אחר כך הזמנה קטנה מיין בעיר ו- Whispering Angel נחת אצלי בבית.
למחרת החלטתי שאני לא נכנעת לטרור ומכינה לעצמי ארוחה חגיגית אלטרנטיבית בבית. בדיוק הגיעו מעלי אקספרס קוביות קרח מחליפות צבעים שהזמנתי אחרי שראיתי כאלה בבר קוקטיילים ונדלקתי כילדה בת חמש. הוספתי קובייה אחת לרוזה וסיימתי בתוך שעתיים את הבקבוק.
ניסיתי לשכנע ידיד לבוא ולעשות פה את הלילה, אבל זה היה מסוכן מידי. בסוף הכנתי לעצמי גם את הקוקטיילים וחיכיתי בשלווה ליירוטים. באחת האזעקות הגדלתי לצאת עם כוס צהובה מהבהבת למדרגות והשכנים שהתלהבו ביקשו גם. כיבדתי, בטח שכיבדתי.