חודש למותו של מוטי קירשנבאום: בת זוגו לא הגיעה לאזכרה

"לא, לא, לא. עזבי, אני לא נוגע בזה".

"אני גם שואל את עצמי את אותה השאלה ממש. אני אשמח לדבר איתך על זה. העניין שלה קורע אותי, אבל אני לא רוצה שזה יהרוס כלום מהעניינים עם אבא, את יודעת".

"היא כבר פה כמה זמן, היא בת זוג שלו, אבל היא אישה נוראית".

"אמא שלי שוכבת בקבר מתחתיה, מטר ממנה, והיא מדברת ככה, אבל עזבי, אני לא רוצה להיכנס לזה".

"כן, אנחנו ביקשנו ממנה שתעזוב את הבית פה. זה לא היה קל, אבל זה קרה. אני אשמח לדבר איתך בהמשך, לא עכשיו".

"אז מה את רוצה? להיכנס לרכילות עכשיו? אני מתייחדת בדרכי עם בן הזוג שלי, עם מוטי שלי, כפי ששמעת את ההספד".

"אם את הולכת לכתוב שלא הייתי איתו שמונה שנים, את עשויה לקבל תביעה. נורא כדאי שתיזהרי בזה, כי אם תשימי שם דברים שהם לא מדויקים, את עשויה לקבל תביעה משפטית. יש מאחורי סוללת עורכי דין. צריך נורא להיזהר. אז קודם כל, כאישה שמדברת לאישה, ואת מבינה את מקומה של אישה שהייתה בת הזוג במשך שמונה שנים, מאוד כדאי וראוי שתקפידי להיצמד למה שנכתב ונאמר בתקשורת, שזה שמונה שנים".

"לפעמים ילדים מתוסכלים מסיטואציה שכזו, ואני יכולה להבין אותם. זה כנראה נובע מתסכול".

"מתת אל. היה לי בן זוג שאהבתי לאהוב והוא אהב לאהוב אותי, הוא כיבד אותי. החל מנשיא המדינה ועד אחרון החברים שלו, הוא ידע לתת לי את המקום הזה של האישה בחייו. ואם את קשובה לתקשורת, אז את בוודאי שומעת ורואה מה מולי שפירא אמר, מה נכתב, אז תיצמדי אולי לדברים האלה ואולי תסיקי את המסקנה הראויה. ליאורה, נורא חשוב להקפיד לרשום דברים מדויקים".

"אני זוכרת גם שניסית לשאול את מוטי על חייו האישיים, לאחר שכבר היינו מספר שנים לא מבוטל יחד, והוא ענה לך ש'למה זה מעניין אותך', ושהוא לא שואל אותך שאלות כאלה על עצמך".

"מוטי מאוד רצה לשמור על האינטימיות שלנו. ואגב, גם בזמנו, כשהוא חי עם יונה אשתו, הוא מאוד שמר על הפרטיות המשפחתית שלו. זה אחד הדברים שהוא מאוד הקפיד עליהם. הייתי איתו בכל העולם, לכל מקום שהוא נסע. גם כשהוא עשה סרט טבע, וגם ביום ההולדת שלי, טסנו במיוחד לניו יורק ל-12 ימים, וביקרנו את המשפחה שלו שם. היריעה ארוכה, אם אני אתחיל זה פשוט ימים שלמים לדבר על זה, עד אינסוף. אבל בתקופה הזו, בימים הקשים האלה, אני לא יודעת אם הייתי רוצה כל כך לשתף. יש לי שאלה, את שמעת את ההספד שלי?"

"מה הבנת ממנו?"

"כן".

"יופי, אז אלה הדברים שאת יכולה בהחלט להתייחס אליהם, ואני אשמח וארשה לך לכתוב עליהם, כי אם את מנסה למצוא משהו צהוב, איזו רכילות, זה לא לעניין. מערכת היחסים שלי הייתה אל מול האהוב שלי, ואם את רוצה לכתוב על איזו רכילות צהובה, אני לא שם, ליאורה. ואת הדברים הנהדרים שאת כרגע אמרת עלי, זה סוג הדברים שאני מוכנה שתכתבי אותם. אבל אם את רוצה לכתוב משהו שחלילה יפגע בי, אני לא אמשיך איתך את השיחה. אני לא במקום הזה".

"אבל את עושה סוג של רכילות צהובה".

"אז אני אשתף איתך פעולה רק אם זה לא יהיה רכילות מכוערת, כי את מעריצה את העמידה הנחושה שלי והערכת את האהבה האדירה שלי כלפיו. היו לנו שמונה שנים נפלאות, בדיוק כמו שניסחתי שם, ומה שאמרתי שם זה על קצה המזלג ממה שהיה לי עם מוטי, מערכת יחסים כל כך אוהבת, נאמנה, הייתי האישה של חייו. את כמעט מושכת אותי בלשון. אני הייתי האישה, באופן חד־משמעי, של כל חייו".

"הייתי האישה, תקשיבי טוב. את יודעת, אני לא רוצה להיכנס לפן האישי שהיה ביניהם, אבל את יודעת לפעמים פרק ב' בחיים, מה לעשות, הוא אולי יותר מוצלח מהפרק הראשון. אז הוא עשה איתה ילדים, אבל הוא אהב אותי אהבת נפש".

"יש גם פנימיות ויש גם נשמה ויש גם איכות, מסירות, אכפתיות. מוטי היה בן אדם יוצא דופן, ייחודי ואיכותי. יודעת מה, אני לא אמשיך. זה כל כך אישי. ואני לא מדברת על מי שהוא היה כסטיריקן ובמאי ועיתונאי, את זה כבר כולם יודעים, אבל את הלחישות באוזן הרכה, אני שמעתי. מבינה? ואף אישה לא זכתה לשמוע את מה שאני שמעתי".

"בטח שהיה כיף. את יודעת מה אני שומעת מנשים היום? שהן מקנאות בי שזכיתי בשמונה השנים האלה, נשים שנשואות נהדר. זו הייתה פסגת עולם וחוויה אולטימטיבית עם האיש הזה, אין מילה אחת רעה עליו, רק דברים טובים. אני איבדתי אהוב יקר, חבר, בן זוג, אני איבדתי אותו. אני לא ישנה בלילות. אני לא יודעת איך אני אעבור את הימים".