חברי כנופיית כרם התימנים מתרגלים בימי אלה לחזרה לימי הזוהר: אחרי הכתבה הנפלאה של עמרי אסנהיים ב"עובדה" שסיקרה את פועלם בשנות השבעים, הגיע גם החיקוי בארץ נהדרת, כולל הומאז' מופתי של רועי בר נתן לשרה דנוך, "האלמנה השחורה", עם משפט המפתח "רחמים לא ידע", שכבר הספיק להפוך לרינגטון ולכבוש את הרשת.
יחד איתה, גם רחמים אהרוני וטוביה אושרי נערכים לחזרה לימי הזוהר. ליאורה חזרה לגיבורי התרבות הישנים-חדשים, שדווקא מרוצים מהחיקויים.
"בסדר. זו בדיחה שתפסה תאוצה והפכה לסנסציה. אני רוצה שהבת שלי תכניס לי את המשפט הזה לטלפון וזה יהיה הצלצול שלי".
"אני מתכננת לכתוב ספר, זה החלום שלי. לכתוב את קורות חיי, על כל הפרשיות, על כל הטרגדיות, על החיים בכלל. על הכל".
"היום היא הייתה צריכה להיות בת 40 ומשהו. לא מתאוששים מדבר כזה".
"לא, הם כבר גרושים הרבה שנים. היא חיה במיאמי והוא חי פה עם חברה טובה שלי ששידכתי ביניהם".
"ממש לא. הוא פגע בנו מאוד קשה, מאוד קשה. גם בי, גם בה".
"חלקית, לא את כולו".
"כן, הנין שלי בן הארבע כל הזמן משנן את זה באוזניי והראה לי במחשב".
"בדרך ללאס וגאס. יש לי חבר שם עם קשרים חזקים עם מפיקים ובכירים בתעשיית הקולנוע שראו 'עובדה'. הוא אמר לי 'טוביה, תבוא אליי. אני עושה לך סרט'. אני עכשיו בתהליך להוצאת ויזה כי קיבלתי לפני 9 חודשים סירוב. אמרו לי לבוא עוד חצי שנה. במידה ולא יתנו לי, אני אכנס דרך מקסיקו, לא תהיה לי בעיה".
"פויה".
"פויה, פויה. אם צריך לפגוע בבן אדם, לא צריך לפגוע בעוד אנשים. זה משהו אחר. זה משהו לא מובן. "כל אחד שלוקח פרוטקשן הוא לא קלאסה, זו דעתי".
"אני יש לי בנות זוג. אני ערירי ומתי שאני רוצה יש לי בת זוג".
"את יודעת, צריך זמן לדעת אם זה בקשר. בן אדם צריך אומץ כדי להרים את הטלפון ולי אין את האומץ הזה עדיין".
"האמת שאני לא ראיתי את זה. אני חלש בטכנולוגיה".
"ברחוב מצטלמים איתי. אני לא מסרב להם. ברצינות אני מדבר אתך".
"תשמעי, אני לא שופט אף אחד, אני רק מקווה שהפשע יצומצם".
"מזל שלא פנתה. אני לא יודע איך הייתי עומד בזה. הוא היה אחד המנהיגים הדגולים שקמו לנו וזה לא נעים שעכשיו יתחילו לחשוב עליו כל מיני דברים. לא נעים. אבל הדברים נשכחים".
התרעות פיקוד העורף