מסעדת “מינה טומיי” מחזיקה מעמד יפה מאוד בסצנה הקולינרית התל אביבית. במדינה שבה כל יום נפתחת מסעדה ונסגרות שתיים, “מינה טומיי” ממשיכה לעבוד עם קהל לקוחות קבוע ותפריט ייחודי, שבו יש מנות מחמישה מטבחים אסייתיים שונים שכל הזמן מתחדשים.
כיאה לעונה הלחה שעוברת עלינו כרגע, ב”מינה טומיי” חידשו את התפריט התאילנדי, ומכיוון שאני מוצפת תמיד געגועים לתאילנד, הילכתי לי בלחות המשוגעת כדי לטעום ולהריח קצת בנגקוק לנשמה.
ישראלים מתים על אוכל תאילנדי. אומנם בארץ הוא קיים לרוב בגרסאות מעודנות מבחינת החריפות או סוגי הבשר, אבל בהחלט אפשר למצוא מקומות שיגישו לכם גם את האקסטרים התאילנדי.
ב”מינה טומיי” יודעים לייצר איזון - לא תקבלו פה את האקסטרים, אבל התפריט החדש שם דגש על אותנטיות, בעזרת חומרי הגלם החשובים של המטבח התאילנדי, כמו כפיר ליים טרי, מחיות קארי מיוחדות, גלנגל, חציל תאילנדי ועוד. המטרה העיקרית, כמו ביתר התפריטים ב”מינה טומיי”, היא להעביר את הסועד מסע קולינרי באסיה, ובמקרה הזה בתאילנד.
חפרתי מספיק - בואו נאכל קצת.
התפריט החדש כולל כ-8-6 מנות - חלקן נשארו מהתפריט הקודם, חלקן חודשו לסגנון אחר וחלקן חדשות. אנחנו באנו רעבים ופתחנו שולחן.
סלט פפאיה (49 שקל), כי אי אפשר לאכול ארוחה תאילנדית בלי לפתוח עם סלט פפאיה טוב. זה כמו לאכול ארוחה איטלקית בלי פיצה או פסטה. סלט פפאיה הוא מעורר תיאבון מושלם, יש בו חמיצות-חריפות-מליחות, שמעוררת את כל בלוטות הטעם ופותחת את כל חשקי האוכל. סלט הפפאיה ב”מינה טומיי” היה טעים. לנו, כחובבי חריף, הוא היה עדין מדי. אם אתם אוהבי חריף, שווה לבקש לעשות אותו קצת יותר חריף.
ביס מעולה נוסף היה המיאנג רול (51/54 שקל), שהם דפי אורז מגולגלים עם טופו או דג בטמפורה, רוטב מיאנג, חסה, מלפפון, נענע, כוסברה וטבעות צ’ילי - מוגש עם רוטב נאם ג’י חמצמץ-מתקתק. אני אוהבת רולים כמעט בכל צורה, זה ביס כיפי שקל לתפוס ביד, אפשר לדחוס לתוכו מלא מרכיבים ואפשר לאדות או לטגן. כמו סנדוויץ’ קליל. הרול פה היה נהדר, והרוטב נתן את הקיק הפיקנטי הדרוש.
החלק של המנות הגדולות יותר לא מחדש יותר מדי (אם בכלל), ותמצאו בו מנות קלאסיות של קארי ופאד קפאו. אנחנו אומרים את זה בחצי ביקורת, כי הבנו כבר שאנשים מחפשים מנות קלאסיות שעשויות היטב. במקרה של “מינה טומיי”, היא מספקת את המענה במקרה הזה.
העוף בקשיו עם פלפלים על אורז, שמגיע גם עם טופו (66 שקל), והפאד קפאו (71 שקל), שעשוי מפרגית קצוצה פיקנטית וביצת עין על אורז - היו טעימים ומנחמים. לא חריפים מדי ובמנה נדיבה מאוד, והרגישו כמו קופנגן לישראלים - כלומר מוכר וכיפי וטעים.
המנה האחרונה בתפריט הייתה כזו שלא הכרתי ודי מפתיעה: תאי פיש (94 שקל) - דג לבן מאודה בכיסון נייר, עם למון גראס, קפיר ליים בזיליקום תאילנדי, בצל ירוק וכוסברה, מוגש עם שעועית ירוקה בפלפל שחור וערימה גדולה של אורז מטוגן אולד סקול, עם חתיכות קטנות של ירקות וטעם שהזכיר לי מסעדות תאילנדיות של פעם. אומנם המנה מעט יקרה לטעמי ביחס לכמות הדג, אבל היה לי טעים. לא בקטע של בנגקוק, של חומרי גלם מטורפים וטעמים מוקצנים, אלא יותר בקטע של טעמים מוכרים, מעודנים וכיפיים של יומיום.
לנו היה חם מדי מכדי לטעום את הטום יאם - אותו מרק חמצמץ ועשיר - וגם את הקארי האדום, אז ספרו לי איך היה לכם איתם. סך הכל “מינה טומיי” ממשיכה לספק לוקיישן כיפי ובטוח לאכול בו, עם מגוון די גדול של מנות ממטבחים אסייתיים שונים, כך שמשעמם לא יהיה לכם.
מינה טומיי - הארבעה 17, תל אביב, www.minna-tomei.co.il
