כששמעתי את המשפט "מסעדה איטלקית-ערבית באוניברסיטת תל אביב", אני חייבת לציין שהופתעתי. כמה הופתעתי? עד כדי כך שהייתי חייבת למהר ולנסות. נתחיל מהלוקיישן, שהיה קצת מוזר בעיניי, ולו בגלל התפיסה שמסעדה המתמקדת בקהל סטודנטיאלי לא ממש תשקיע במנות שלה. מצד שני, יש מסעדות מטורפות שנמצאות בתחנות דלק, אז למה לא אוניברסיטה?
פאדי ומרוואן סמעאן, הבעלים של "ג'ובאני", גדלו באיטליה על הבישול של אמם, שידעה לשלב בין המקום שבו הם גרים למקום שבו היא גדלה. עבר והווה תמיד טעימים יותר כשהם ביחד. שניהם גדלו על מנות איטלקיות עם טוויסט ערבי גלילי. תערובת הטעמים הייחודית הזו באה לידי ביטוי בכלל המנות שיש בתפריט, והיא זו שנותנת ל"ג'ובאני" את הייחוד שלה לעומת מסעדות אחרות. אה, ויש גם מלא חניה, אז בכלל.
תפריט היינות נוגע באיטליה ובישראל וממשיך את הקו שמשלב בין שתי המדינות, אבל היופי קורה באוכל עצמו. אני לא חושבת ש"ג'ובאני" היא האיטלקית הכי טובה בעיר, אבל המשחק הערבי-גלילי-איטלקי, או פשוט ים תיכוני לכל גווניו, מספק לה ייחוד וביסים שאין במקום אחר.

מה טעמנו:

פוקאצ'ת בוקר (29 שקל) וארנצ'יני פריקה (58 שקל) - שתי מנות ראשונות שמתחילות לגלות את הטוויסט הערבי. על הפוקאצ'ה נמרחה לבנה חמצמצה, טובה, ועליה פוזר זעתר מדהים, מלא בניחוחות של אדמה. הארנצ'יני היו שילוב מקסים בין גבינות איטלקיות קלאסיות כמו פרמג'אנו ומוצרלה לבין פריקי ארומטי, שהחליף את האורז. הפריקי סיפק עומק מטורף לביס, וגם היה יותר נגיס מהאורז, שבדרך כלל רך יותר (באיטליה נהוג להכין ארנצ'יני משאריות ריזוטו). הארנצ'יני השמנמנים הוגשו על קולי עגבניות עשיר ושמנת חמוצה מתובלת - ביס נהדר. 
הבצקים במקום הם לפי מתכון ייחודי השייך לאמם של האחים סמעאן, ומרגישים שיש מרקם מעט שונה מעוד פסטה טרייה. עם זאת, קצת חבל שבפסטות ובפיצה אין משחקים עם חומרי גלם ערביים-גליליים. אולי פסטה עם זעתר, אבן יוגורט, רוטב יוגורט חם כמו בשישברק - אבל אולי כשזה מגיע לקלאסיקות איטלקיות, שומרים על המסורת.
רביולי הבטטה (59 שקל) בושל אל-דנטה, והנגיסתיות שבו נשמרה לאורך כל הארוחה. אני לא חובבת של המיקס הזה - שמנת ובטטה - אבל המלצרית כל כך התעקשה, אז לקחתי, וזו באמת הייתה מנה טובה. הבטטה נצלתה לפני, והרוטב עצמו לא סבל ממתיקות יתר, אלא היה מאוזן עם תבלינים עדינים. פיצה ג'ובאני (72 שקל) הגיעה בגרסה נפוליטנית עם אותו בצק דקיק ושוליים תפוחים, נתחי מוצרלה נמסים, בלסמי וארוגולה, ביס של מתיקות ומליחות מאוזנת. הבצק שלהם באמת מופלא.
הסטודנטית שגררתי איתי לארוחה היא חובבת קינוחים מוגזמים, ולכן היינו חייבות לנסות את הלונה נוטלה בשבילה ואת הטירמיסו בשבילי. הלונה נוטלה הגיע כבצק גדוש בשוקולד אגוזי לוז חם ומתוק בטירוף, שהעלה חיוך מטופש ומלא שוקולד על הפרצוף שלה. הטירמיסו היה קליל וקרמי, עם שכבות של מסקרפונה אוורירית ואספרסו עשיר. אני אוהבת שמרגישים את האספרסו ולא רק קרמיות של מסקרפונה. 
כמו שאמרתי קודם - אולי זו לא האיטלקית הכי טובה בעיר, אבל זו מסעדה כיפית וטעימה, שיודעת היטב לשלב בין המטבחים, ועם חניה בשפע ואוכלוסייה רבגונית וצעירה. אז מתי אתם באים לנסות?

ג'ורג' וייז 20, תל אביב
טל' להזמנות: 03-7113223
 https://ontopo.co.il/71814734