עוד מהימים היפים שלי בניו יורק אני טוענת, שהמטבח העדתי בארץ לא מקבל את ההתייחסות המגיעה לו. קחו מסעדה מרוקאית במנהטן למשל, ועבדתי באחת כזאת, ששוכנת לצד מסעדה יפנית, ותבינו שעבור האמריקאים, מבחינה קולינרית, מדובר פשוט בארצות שונות עם מטבחים שונים, זה הכל. אין טובה יותר וטובה פחות. דין סושי כדין פלאפל.
מאחורי התפריט של לונל, עומד השף ינון אלעל, שהביא איתו השראות ירושלמיות ותימניות ממטבחה של סבתו חביבה, ותרגם אותן למנות פיוז’ן נועזות, עכשוויות ומלאות נשמה. כך נולדו מנות ראשונות כמו ברוסקטת ג’חנון עם דג נא, רסק עגבניות, סחוג ירוק ופיסטוק, סשימי וזום – מרק יוגורט תימני עם סשימי דג ים, שמן ירוק ועלים טריים, ושווארמה דג על לחוח עם עמבה ובצל כבוש.
הכי מסקרן היה הזום. מרק יוגורט קר חמצמץ-חריף שמוגש במטבח התימני, כך אסנת הסבירה לי, עם עסיד, תבשיל עשוי קמח וסולת. מדובר במנה שנאכלת בדרך כלל בתום הצום של יום כיפור. הכי פשוט שיש. בלונל היא ממריאה אלעל. וואו כמה שזה טעים.
אחרי כל החגיגה הזאת, אם להודות באמת, המנות העיקריות הרגישו מיותרות. כבר בתיאור שלהן בתפריט הן לא היו מסקרנות כמו הראשונות, וכשקיבלנו אותן נוכחנו לגלות שהן גם פחות מתאימות לחלוקה. ההמלצה שלנו היא להגיע ללונל וליהנות משולחן עמוס מנות פתיחה ויין טוב, במקום לקחת עיקרית. הקובנה והשווארמה דג חובה. אל תוותרו גם על סלט הכרוב והפיצוחים שהיה סופר מפתיע. מה הסיכוי בכלל להוציא מכרוב כאלה טקסטורות? תתפלאו.
לצד כל אלה, לונל שומרת על הווייב הפלורנטיני התוסס עם קוקטיילים מקוריים ומוזיקה שנמשכת לתוך הלילה. בין אם תגיעו לבראנץ’ של שישי-שבת, לארוחת ערב באמצע השבוע או לדרינק וריקודים אחרי חצות תיהנו מחוויה שמחברת בין נשמה ירושלמית ללב תל אביבי.
השורה התחתונה: טעמנו והתרסקנו. במובן הטוב של המילה. כמה נעים לראות את הכבוד שרוחשים כאן למנות הקלאסיות של המטבח הכה אהוב, שאין פשוט ממנו, אבל הוא כל כך טעים. נחזור לבראנץ'.
התרעות פיקוד העורף