יש רגעים בהיסטוריה שמשנים הכול. 6:28 בבוקר ה-7 באוקטובר היה אחד מהם. דקה אחת לפני 6:29, כשהעולם עוד לא ידע מה עומד לקרות. דנה ספיר, יוצרת רב-תחומית ומייסדת מיזם Heartivism, לקחה את הרגע הזה והפכה אותו נקודת התחלה למופע שמנסה לעשות דבר שכמעט בלתי אפשרי: לרקוד עם הטראומה.
"Dance in Peace 107" נפתח בדיוק ברגע הזה - בדקה שבין 6:28 ל-6:29 בבוקר ה-7 באוקטובר, וממשיך ב-80 דקות מרוכזות המסמלות את המאורע שהתחולל ועודו נמשך. זה לא מופע רקוד רגיל - זה ניסיון לתת צורה אמנותית לבלתי ניתן לביטוי.
מהטראומה ליצירה
המופע הרב-תחומי נולד מרגעי 7 באוקטובר ומציע מסע של איחוי ותקווה. "Dance in Peace 107 נוגע באומץ בשברים מתוך כוונה לאפשר מקום לאיחוי ולהדהד פעולה של תקווה", מסבירים היוצרים. "זאת הזמנה למרחב למפגש ועיבוד קולקטיבי לטראומה, טרנספורמציה ממצב קיפאון, מתקפה ובריחה לבחירה מחודשת בחיים".
תהליך היצירה החל בימים הראשונים שלאחר הטבח. דנה ספיר מתארת: "האמנים עברו בין תהליכי אבלות אישיים, ימי מילואים, הצפה של טראומות וימי ביטולים עקב אילוצים ביטחוניים. המציאות הזאת נוכחת כמקטעים במונולוגים, ריקוד, שירה, תפאורה ומוזיקה. הדמויות והסיפורים נוצרו מתוך המשתתפים ובהקשבה למצב".
היא מוסיפה: "למעשה, אנחנו רוקדים את מה שהלב עוד לא מסוגל לבטא במילים. כל צעד הוא בחירה מחודשת בחיים, כל תנועה - בקשה לאיחוי משותף".
15 אמנים, מגוון ז'אנרים
במופע משתתפים 15 אמנים והוא משלב מחול מודרני, מוזיקה חיה, אופנה, וידאו-ארט, תפאורה, פלמנקו, אמנות אווירית, פסקול מקורי ושירה. זהו קולאז' אמנותי עשיר שמנסה לתת ביטוי למורכבות הרגשית והחברתית של התקופה.
הרקדנים היוצרים כוללים את איתמר גלינה, יוסי דניאל, שקד ורנר, ליעד תבורי גינוסר, גרגורי לב, אתליה גלינה, שרון ולבסקי, שחר קפלינסקי ומעין סיני. הפסקול עוצב על ידי נעם הלפר, התלבושות על ידי שחר אבנט ואיה לצטר, והשירה על ידי קמא קמילה.
המופע יוצא תחת כנפי Heartivism, מיזם תרבותי-אומנותי-חברתי שקם כדי לתעד, להביע ולפעול לאיחוי ותקווה באמצעות אמנות. "אמנות שאכפת לה", כפי שהם מגדירים זאת. המופע מוקדש לכולנו - לקורבנות, לניצולים, לעדים ולמדינה שלמה שנדרשת לעבד, להתמודד ולצמוח מחדש מתוך השבר.
התרעות פיקוד העורף