במרכז התערוכה ״שנהב סינתטי״ עומד מייצב מרחף המורכב מסצנות שנוצרו על ידי אנשים שונים וחוברו יחד על ידי האמנית נטע דרור. דרור הזמינה את חבריה ״לשחק איתה בברביות״, ממש כפי שהיתה עושה כילדה, אך הפעם כאנשים בוגרים. אוצרת: גיל כהן.
המתח המובלע ביחסים עם בובה שהיא אישה ואינה ילדה - האם עלי לקרב את עצמי אליה מבחינת נראות וסגנון חיים או שיש גם אופציה שהבובה תתקרב אלי - זכה למחקרים וביקורות רבות ובתערוכה זו בחרה דרור לגעת בו ממקום בלתי אמצעי של הזמנה למשחק משותף.
מתוך הפעולה המשחקית הפתוחה עלו האופנים בהם הבובה מפעילה אצל כל אחד מנגנונים שנטבעו בו ורצון לייצר אפשרויות נוספות לנרטיבים שכילדות.ים לא ידעו עליהן או הרגישו שהן מנוגדות לתכתיב ולאידיאל. הסצנות שנוצרו נעות בין היומיומי ביותר ועד לגרוטסקי ביחס לצורך, לרצון ולדמיון החופשי של המשחקים.
באופן זה, הזמנה למשחק שהחלה כמהלך ניסיוני וללא הכוונה ברורה, הפכה לפעולה טיפולית בה התאזן הדיסוננס בין מעמדה של הבובה כאובייקט גבוה, אפילו מקודש, ובין מציאויות וחוויות החיים השונות והמגוונות. החלל שנוצר מזמין את המבקרים לבחון מחדש את נקודת המפגש האישית שלהם בין החיים ובין הנרטיבים שהבובה מביאה איתה.
התרעות פיקוד העורף