יש משהו באופי, הטמפרמנט והגישה האיטלקיים שמאוד דומה לנו, הישראלים. ולכן אנחנו גם כל כך אוהבים את איטליה – לטייל בה, את האוכל שלה, את המנהגים שלה. היא קצת מרגישה לנו בבית.
לכן, זה היה נדרש שה"אפרטיבו" שלהם יעשה עלייה ראויה לארץ הקודש. לצערי זה עוד לא ממש קרה. בעוד אחיו האחר מהניכר – מנהג ה"שעות השמחות" (happy hour) מצא את מקומו כאן יותר בקלות, הגרסה האיטלקייה והנינוחה יותר עוד לא מצאה את מקומה הקבוע כאן - עוד לא למדנו להירגע כמו שצריך. אבל יש גם אופטימיות באוויר, ומרגישים שינוי, כי הקהל הישראלי תמיד מחפש להשתדרג, לגוון והוא גם קצת בוגר ובשל יותר, פחות מחפש "כוס ללא תחתית", אלא מעניין אותו גם מה שמסביב לה.
ב"לה-טיגרה", הפיצרייה הנאפוליטנית המעולה והנעימה בפלורנטין, הרימו את הכפפה והרימו "אפרטיבו" קלאסי לתפארת לא כדאי לכם ללפספס.
בואו נחזור לפלורנטין, תל אביב, ישראל.
"לה טיגרה" היא פיצרייה שעיקר גאוותה זו הקפדה על חומרי גלם ועל מסורות נאפוליטניות אמיתיות. כל חומרי הגלם מיובאים מהמולדת הגלוטנית ביותר באירופה, לרבות העגבניות, המלח ובקרוב אפילו המים (כן, מה שקראתם). זה ניכר גם בטעם של הפיצה. ואכן, טאבון הטיגריס של "לה טיגרה" שניצב במרכז המסעדה - גדול, צהוב מרשים ומכוסה בחברבורות שחורות - כבר הפך לסמל היכר ומפיק את אחת הפיצות הכי טובות בעיר.
מחירי השתייה יותר מסבירים כאן – כוסות היין מתומחרות בסביבות ה-30 ₪; הקוקטייל הכי יקר מתומחר אף הוא מתחת ל-50 ₪, וניתן גם לקחת מנות של ג'ין איטלקי מצוין (ג'ין מושרה בקלמנטינה, עוד יציאה גאונית של האיטלקיים), לימונצ'לו ושאר טובין אחרים בדרגת מחיר שלא חוצה את ה-25 ₪. כך שבמחיר שתי כוסות משקה שבקושי מגרד את מאה השקלים (בהגזמה) – תצאו מכאן עם בילוי אחר צהרים מספק במיוחד. בנוף הברים והמסעדות של פלורנטין, זו תוספת מרעננת ואופציה נהדרת לבילוי אחר צהרים. והגם שיש עוד הצעות אפרטיבו נחמדות אחרות בעיר, הן עדיין מעטות מאוד ואני בספק רב אם קיים כרגע לזה של "לה טיגרה" מתחרה ברמת התמורה למחיר (VFM). הנה, הרמתי את הכפפה – הבו לנו עוד אפרטיבו שכאלו, בבקשה!
התרעות פיקוד העורף