עבור שרי, בת 13, החופש הגדול הוא סיוט מתמשך. אומנם יש לה חברה אחת שאיתה היא נפגשת פעם בשבוע, אולם ביחד הן מסתכלות על “סטוריז” שמעלות חברות מהכיתה שנפגשות ומרגישות דחויות ובודדות. שרי מתלוננת: “אף פעם לא מזמינים אותי, גם כשאני שואלת אם עושים משהו, אז אומרים שלא. אני לא אוהבת להידחף, לא יודעת איך להתחבר”.
הפסיכולוג ויניקוט דיבר על היכולת של אדם להיות לבד כאחד הסממנים לבשלות בהתפתחות הרגשית. הוא התייחס ליכולת להיות לבד כאל יכולתו של אדם ליהנות משהות עם עצמו מבלי לחוות אותה כמעיקה ומעוררת חרדה.
ואכן יש ילדים שעבורם החופש הוא הזדמנות מעולה לבלות עם חברים בחוץ, ומנגד יש מתבגרים שנהנים מהרגעים שבהם הם מורחקים מהזירה החברתית. לעומתם יש ילדים שנמצאים בשוליים החברתיים ובמהלך החופש לא יוצרים או מקבלים אינטראקציות עם בני גילם. ילדים עם בעיות רגשיות, שמרגישים דחויים, יכולים להרגיש בחופש בדידות גדולה.
בית הספר אינו רק מסגרת לימודית - הוא מייצר שגרה של שעות שינה וערות, מסגרת חברתית שמארגנת מפגשים עם אחרים, גם אם זה רק במהלך שעות הלימודים. כאשר מדובר על גילים צעירים, ההורים יכולים להיות מעורבים - להתקשר להורים אחרים, לחייב ללכת לקייטנות או מפגשים, אולם ככל שגיל הילד עולה כך מעורבות ההורים בנושא החברתי קטנה. ההורה יכול להיות שותף לכאב ולמחשבה מה לעשות, אך מוצא עצמו פחות פעיל. כדאי בכל זאת לנסות להגביר זמינות בבית אם אפשר, להציע לצאת להליכה או לשתות קפה קר ולהציף את הנושא.
כדאי להיות אמפטיים, לראות האם הילד נמצא במצב מתוח, או שזו הזדמנות לשיח רגשי. בשיחה, ולא בביקורתיות, ניתן לראות מה אפשר לעשות - אפשר לעשות רשימה של דברים ופרויקטים.
קייטנות, מחנה קיץ, קורסים וכל מפגש של ילדים, גם אם לא מדובר בילדי הכיתה - הוא מבורך. אפשר לחפש פעילות של מועדוני נוער עירוניים, להכיר ילדים חדשים. 
כדאי לדבר על יוזמה, ולראות מי מהכיתה או מהשכונה אפשר להזמין, ואיך מציעים לחבר מפגש. “תנסה עם מישהו אחד מהכיתה שנראה לך נחמד, זה הרבה יותר קל, ואחר כך גם תוכל להכיר את החברים שלו, והרבה יותר קל להתחבר עם חברים שלו כשאתה כבר חבר שלו”.
אפשר להתנדב בעמותות כמו צער בעלי חיים, לחלוקת מזון לנזקקים או לפעילות אחרת. אם יש גן שכונתי, ניתן לבדוק אם הם מחפשים עזרה.
ילדים מייצרים אינטראקציות עם ילדים אחרים ויוצרים חברים וירטואליים. תנו להם את הזמן והמקום לכך, המרחב הווירטואלי של היום דומה לשכונה של פעם. עם זאת, נושא המסכים מדיר שינה מעיני הורים רבים. בני נוער מבלים את מרבית זמנם מול מסך. לעתים הרשת היא מקום המפגש העיקרי של בני הנוער. התמכרות למסכים משמשת הימנעות ובריחה מרגשות קשים ומחששות בקשרים בינאישיים. זו הופכת להיות הבחירה הראשית של המתבגר, שבאמצעותה הוא מייצר הימנעות. כדאי לפתוח שיחה בנושא ולראות כיצד מציפים את הקושי ומתמודדים מולו. כדאי להזכיר שמה שיצא לעולם הווירטואלי ברשת נשאר שם תמיד. יש לתזכר לגבי הסכנות ברשת ועל התנהלות מול תמונות והתמודדות עם פוגענות.
אם יש לכם קרובי משפחה או שכן בגילו של הילד, נסו לחבר ביניהם כך שייפגשו כמעט כל יום או אפילו יישנו אחד אצל השני ויהיו קרובים - זה יעזור לו מאוד.
אפשר גם להירשם למכון כושר, או לעשות מנוי לבריכה, לקחת שיעורי נגינה בגיטרה או ללימוד שפה זרה.