היגיינה אצל מתבגרים - יש דבר כזה?

פתחתם את הדלת של חדר המתבגרת, פילסתם את דרככם דרך ערמות הבגדים על הרצפה וחשבתם בלבכם - מה יהיה איתה? לקחתם את המתבגר למשחק כדורסל עם חברים, כשנכנס למכונית, לא יכולתם שלא להבחין בריח הזיעה העז? אתם לא לבד.
סוגיות מסוג זה פוגשות את ההורים בדרך זו או אחרת. יש הורים שמתעצבנים, מעירים ורבים על נושא ההיגיינה והסדר בחדר, יש הורים שמתנים דברים מסוימים בסידור החדר ויש שהחליטו לא להתערב במרחב של הילד. איך שלא נביט על כך - נושא ההיגיינה האישית ושל החדר של המתבגרים תופס נפח בצורה זו או אחרת ביחסים בין ההורים למתבגרים. 
במידה ואתם מרגישים שהנושא בדמכם, כדאי לכם לעצור לרגע ולנסות להבין מדוע זה כל כך חשוב. מה החשיבות של הניקיון של החדר עבורי כהורה, מדוע זה כל כך חשוב או לא חשוב, האם זה ערך שעליו אתעקש או אשים דגש על משהו אחר. 
גיל ההתבגרות מביא איתו מאבקים על אוטונומיה וזהות, האם שם אני כהורה רוצה לשים את המשקל? האם אני רוצה לייצר שיח שימצא ביחד פתרונות? מומלץ להכניס הרגלים ושיח על הנושא מגיל צעיר, כך זה יהיה נושא שמדובר ומתורגל כבר מילדות.
בגיל ההתבגרות, שכיום מוגדר בין 9 ל-25, חווים המתבגרים שינויים פיזיולוגיים, קוגניטיביים ורגשיים - והדרך בה הם חווים את עצמם ואת העולם הסובב אותם משתנה. הרבה פעמים הם עסוקים בגיבוש הזהות, מיניות וחיפוש עצמי. הם יכולים להתלבש בדרך מסוימת או לארגן את החדר בצורה שנראית לנו מוזרה. לפעמים הבלגאן בחדר מסמן על הבלגאן הפנימי שהם חווים.
ברשותכם, אתייחס לנושא ההיגיינה בשני היבטיה: האישית והסביבתית (החדר, הארון).
היגיינה אישית הכרחית לתפקוד חברתי - מתבגר שמריח נעים ונראה אסתטי יתקבל ביתר קלות על ידי חבריו. ילדים הם אותנטיים ולעיתים אף אכזריים בתגובותיהם הכנות ושמים לב יתר על המידה אחד לשני - ומעירים. להיות נקי זה חלק מתפקוד חברתי.
במידה ואתם מבינים שמקלחת יומיומית היא הכרח, אך ילדיכם מוכנים לוותר עליה לעיתים אך אינם מריחים רע, איך תנהגו? האם אתם מוכנים לוותר? או שתתעקשו ותלחמו על כך? 
עצה שלי, לכו איתם לקנות מוצרי ניקיון וטיפוח ייחודים וייעודים להם. לפעמים אין להם מודעות גבוהה לריח ולניקיון  - וחשוב להעלות את הנושא בעדינות ובהומור. מכירים את הסיפור הזחל הרעב? הזחל הקטן נכנס לגולם הרטוב והחשוך ויוצא משם פרפר? נתייחס לחדר הילדים כמו הגולם - לעיתים הוא חשוך ומסריח, אך שם הם גדלים לאט להיות פרפרים.
כדאי להפריד בין החללים הציבורים – עשו הפרדה בין המקומות בהם עלי להתחשב באחרים לבין החדר הפרטי. הם יכולים לומר, זה החדר שלי, אני מחליט. זה כמובן קשור במלחמה על עצמאות. אולם לעיתים הם לא יודעים איך להתחיל, כחלק מבעיה של ניהול זמן ומוטיבציה. 
איך נעורר מוטיבציה? האם בגלל החדר המבולגן הם לא מזמינים חברים? האם הם לא יודעים איך להתחיל, או שזה באמת לא מעניין אותם?
בשיחה עם הילדים כדאי לערוך הסכם - איך אנו רואים את הנושא, מתי מסדרים ואיך שומרים על סדר לאורך זמן. כדאי לא להעליב או לשפוט אותם. אם החלטנו שהנושא סופר חשוב לנו, להתעקש עליו ברמה היומיומית ולהסביר את הרציונל. שימו לב, האם אתם נותנים את המודלינג הנכון – או כמו שאומרים TALK THE WALK.
זה זמן לקחת נשימה ולזכור שיש האומרים שהילדים הכי מבולגנים הם יצירתיים וחושבים מחוץ לקופסה.