התקציב מצטמצם, ההורים עייפים, הילדים שבעים/ לחוצים/ עייפים/ חוששים - ונשאר עוד שבוע לפנינו. יש שאלות שמטרידות הורים רבים בשלב זה של החופש הגדול. שאלות כמו: איך להתנהל עם התקציב? איך להתארגן לקראת השנה הקרבה? ובעיקר, איך למלא את הלו"ז של הילדים, והאם זו אחריות ההורים לדאוג לחלק החברתי של הילדים בחופש?
הורים רבים דואגים לגבי החלק החברתי של ילדיהם: סביב סגנון החברים, עד כמה הם מעורבים או לא עם המשפחה, ועד כמה הם אחראים על השעמום של הילדים. 
לינה, נערה מקסימה בכיתה ח', היא בת יחידה. במהלך החופש היא התמודדה עם תחושות חרדה גבוהות. בשיחה איתי היא משתפת בתחושת בדידות גבוהה, בנוסף לתחושת שעמום. "אף אחד לא רוצה להיפגש. כולם אונליין. אין לאן ללכת, אין מה לעשות".
שעמום של הילדים הוא אחד האתגרים עבור הילדים וההורים. יש ילדים שיכולים להעסיק את עצמם, יש את אלה שלא מוצאים מה לעשות ומשתבללים, ויש את אלה שמצפים מההורים לעזור להם מול השעמום. מה קורה לכם כאשר הילד פונה אליכם ואומר שמשעמם לו. אתם אמפטיים? מרגישים מופעלים? האם זה משפט שמפעיל אצלכם ביקורת עצמית? או אולי זה מעורר בכם כעס? - "למה הוא מצפה שאני אעסיק אותו? אנחנו כל הזמן העסקנו את עצמנו". המשפטים של "איך אנחנו היינו כשגדלנו" לא רלוונטיים מעבר לזיכרונות. יש פה עולם אחר, דור אחר ואתגרים אחרים. ילדים ומבוגרים אשר מתקשים למצוא עניין יתקשו גם לפתח עיסוקים עצמאיים ותוכניות פעולה שבהם ישקיעו מתוך עניין.
היכולת להרגיע את עצמי אל מול תחושות ריקנות, חוסר נוחות ושעמום תעזור לי בעתיד לפיתוח מסוגלות אישית. עצמאות מביאה את הילד לידי מימוש יכולותיו. ילד עצמאי הוא ילד בעל מסוגלות, שאינו מפחד להיכשל ושבטוח בעצמו ובסביבה שלו. 
לבני האדם קשה עם תחושת חוסר ודאות. המוח שלנו בנוי ומחווט מבחינה הישרדותית למצוא סיבה ותוצאה לדברים. על ידי כך הוא מסוגל להתמודד עם מצבי אי-ודאות. ברגע שעמום וחוסר מעש יכולה להתעורר תחושת חוסר ודאות וחוסר נוחות. המוח ההישרדותי שלנו לא אוהב אי-ודאות, והוא מפרש אותה כאיום שיכול להביא לחרדה. 
כאשר אנו ההורים נענים לקריאה לעזרה של הילד "משעמם לי" - לטווח הקצר יש הטבה, אך לטווח הארוך הילד למעשה לא "אימן" את סף התסכול שלו.
כשמדובר במתבגרים, לעתים זו תחושה פנימית של חוסר יכולת הנעה. יש להם פתרונות למה שהם יכולים לעשות, אבל הם מרגישים שאין להם מוטיבציה לזוז. מצד אחד הם ישמחו לתמיכה ודחיפה מההורה, ומצד שני הם לא רוצים להרגיש ש"מחליטים עליהם". יש אצלם אמביוולנטיות לגבי בקשת עזרה, מכיוון שהם נמצאים בתהליך נפרדות ובניית העצמאות שלהם. 

מה עושים?

לנהל שיח רגשי ו"לנרמל" - זו אכן תקופה מאתגרת להרבה אנשים, וגם לכם ההורים, אז נסו לבדוק איתם מה הגורמים למתח שיכולים להביא למצוקה רגשית. יש לשים לב במיוחד לגורמי מתח ודחק בחיי הילד אשר יכולים להביא למצוקה רגשית, לשתף בסיפורים שלנו וברגשות שלנו, כחלק מ"מודלינג" ומהתקרבות הדדית - מה שיעודד את הילדים לשתף גם הם ברגשותיהם. 
לילדים צעירים ניתן לעזור בתכנון:  תמיכה מדורגת שתעזור לילד למצוא תחומי עניין. אפשר לשבת בערב ולחשוב מה עושים ביום למחרת, ולחלק את היום כך שיהיה בו חלק אקטיבי: טיול בפארק, הכנת ארוחה משותפת, פרויקטים קטנים. מצבי שעמום וחוסר עניין הם לעתים הבסיס לפיתוח חשיבה יצירתית.
ללמוד טכניקות הרגעה - מה אני עושה כשאני מרגיש לא נוח, ריקני או מתוח בגוף? למשל, תרגול נשימות, מקלחת, שתיית מים, משחק סודוקו או שיחה עם חברה.
תנו לילד להתנהל לבד מגיל צעיר. גם כאשר משחקים עם ילדים צעירים, תנו להם לבחור את המשחקים ולשחק בדרכם. בגן המשחקים ניתן לראות את ההתערבות ההורית: הורים מציעים לילד מתי לשחק בחול ומתי להתנדנד. גם כשבאים חברים, יש נטייה להורה להציע במה לשחק, מה לעשות ומתי לאכול. אפשר לכוון ולעזור, אבל לא באופן מיידי. תנו לילד להתמודד עם הקושי.
הירשמו לספרייה, ועודדו את הילד לקרוא ספרים שמפתחים את עולם הדמיון. ברשת יש אתרים המציעים רשימות של דברים שאפשר לעשות כשמשעמם, כמו להרכיב פאזל, ללמוד לרכב על רולר בליידס, לעשות עמידת ראש, לתרגל יוגה, להכין אלבום משפחתי וירטואלי ועוד מלא דברים.
המתבגרים יכולים להתנדב בתנו לחיות לחיות, לכתוב בלוגים או לצלם ולוגים, לעשות קורסים אונליין, לעצב את החדר, ללמוד לבשל.
זכרו ששעמום הוא מצב המזמין שינוי, הקורא לחידוש או מקדם יצירה של משהו אחר.