מאות ליוו למנוחות את סמ"ר תומר ברק ז"ל, לוחם גדוד של 13 של גולני, שנפל בקרב מול מחבלי החמאס, תוך הגנה על חייליו ובניסיון לגונן על תושבי מדינת ישראל. בין המשתתפים בטקס, בחלקה הצבאית של בית העלמין סגולה בעיר, היה גם ח"כ גדעון סער, השר הנכנס רא"ל במיל' גדי אייזנקוט וראש העירייה רמי גרינברג.
סמ"ר ברק, הבן הבכור של שרון ואיתי, אח לטל ונכד ראשון לדוד וחווה ברק, עיתונאית מקומית מוכרת. למרות חוסנו האישי והפיזי, לא יכל סמ"ר ברק לבני העוולה שהקיפו אותו בעת שנלחם בגבורה. חבריו ליחידה שממשיכים בלוחמה נעדרו מהמקום ורק בודדים מהם הגיעו לבית העלמין, ביניהם אחד הפצועים, מחבריו הקרובים של ברק, מ"כ ביחידה שספג כדור ברגלו והתעטף בדגל של גולני.
אימו שרון ספדה לו: "תומר אהוב לבנו. קשה מנשוא לדבר עליך בלשון עבר. בזיכרון שלנו אתה תומר, הילד החייכן, בעל הצחוק המדבק והתלתלים. ילד שיודע מה הוא רוצה מגיל קטן. לאורך השנים היו לך כל מיני פרויקטים קטנים. כשאהבת משאיות, החדר שלך היה מלא במשאיות, כשאהבת דינוזאורים, החדר שלך היה מלא והיית משנן ולומד את השמות של כולם. כשגדלת ולמדת לקרוא, היית משלים סדרות שלמות של ספרים. כזה היית - יסודי.
"כשנחשפת לעולם המחשבים, היית משחק משחקי וידאו וגם בזה היית מקצוען. כשנחשפת לעולם הכושר, גם פה הלכת עד הסוף, לא ויתרת לעצמך אף פעם. כשגמלה בלבך ההחלטה להיות חייל קרבי, עשית את ההכנות ורצית להגיע לסיירות המובחרות. תקופת הקורונה אילצה אותך להזניח את הכושר ולא הגעת לתוצאות שייחלת לעצמך. למרות זאת, לא ויתרת ומצאת את הדרך להגיע לגיבוש נוסף.
"נרשמת למכינת שחר בניצן ודחית את תאריך הגיוס. במהלך המכינה ראינו אותך מתבגר לנגד עינינו. תקופת המכינה לדבריך הייתה היפה בחייך. הכרת חברים חדשים, למדת להכיר את הארץ וחיזקת את הערכים שכבר ידענו שנטועים בך. למרות המאמצים שהשקעת, לא הצלחת לעבור את הגיבוש וכשהתגייסת לצבא והגעת לגולני, שאלנו אם אתה מאוכזב., השבת 'הכל טוב', תשובה די אופיינית לך.
"מבחינתך, לא הסתכלת יותר לאחור. חטיבת גולני הפכה לחלק משמעותי בחיים שלך וגם שלנו. ליווינו אותך בטירונות, במסע הכומתה, בקורס מ"כים, והלב שלנו התפוצץ מגאווה. אף פעם לא התלוננת. בסופו של דבר, נשלחת לקורס מרגמות וגם פה ידעת לעשות את הטוב ביותר. כשהגעת למחנה בחודש יוני, התקשרת ושאלת אם אנחנו יכולים להביא לך ציוד לבסיס. בחיים לא סירבנו לבקשות שלך ונסענו אליך. אחרי שדות הקיבוץ נמצא הבסיס שבו סיימת את חייך. בעיניים שלנו ראינו את מה שיהפוך בבוא הזמן מנוף פסטורלי לסיוט הכי גדול של חיינו.
"תומר נגע בכולנו. ביני לבינו היה קשר שלא נדרש למילים, די היה במבט, אבל אני לא בטוחה שאמרתי לך מספיק שאני אוהבת אותך. אבא איתי, בניגוד אליי, בכל רגע נתון היה אומר לך כמה הוא אוהב אותך, חיבק אותך, השתדל למלא כל בקשה שלך ואהב אותך עד כלות הנשימה".
סבתו חוה ברק ספדה לן: "תומריקו , מר גיבור שלנו, אתה הראשון שהרשתי לו לקרוא לי סבתא או סבתוש. זה לא הגיוני ובלתי נתפס שאני מלווה אותך לקבורה. אתה, שרצית כל כך להיות לוחם. רק ללחום ולשרת את המדינה. אמרתי לך תומר, כבר תרמנו שנים לצבא, למה? ולא הסכמת איתי. לחמת ונפלת כגיבור. גיבור של כולם. מי יקרא לי עכשיו 'סבתוש מה קורה, יש אוכל?', מי ילטף אותי, יחבק חזק-חזק כמוך. מי ייזכר בצחוק איך דהרנו בג'יפ, כשאני שרה לך.
"הבטחת לשמור עליי, להגיע לביקור עם חברה, אשתך? איך נפרדים ממך? אני מחכה כל רגע שתגיע ותשאל 'מה קורה כאן?'. הדפיקה שלך על הדלת, שהייתה רק שלך, הפכה באחת לדפיקה נוראית של המבשרים. מה עבר עליך ילד? האם סבלת? לא היה מצב שמחבל יעמוד מולך ולא תחסל אותו. היית ילד מורעל צבא, ובבת אחת הפכת מחייל לחלל. אני לא נפרדת ממך אהובי, אתה תמיד תהיה אצלי נכד מספר אחד, כמו החמישה אחריך. נשמור על אמא, אבא וטל, מבטיחים לך. אוהבת אותך עד אין קץ, עד שניפגש שוב. מי ייתן מותי תחתיך".
התרעות פיקוד העורף