במסגרת פרויקט ״הגיבור שלי״, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, חוזרים במשטרה אל סיפוריהם מעוררי ההשראה של חללי משטרת ישראל. לאחרונה, פגשו נציגי המשטרה את בני משפחות הנופלים ושוחחו עמם על הרגעים הקשים, השכול והאובדן.
אחד הנופלים הוא מפקח עירן סובלמן ז"ל, קצין ולוחם ימ"מ, תושב פתח תקווה, שנפל ב-24 במאי 1992 במהלך פעילות מבצעית יזומה לאיתור מחבלים בכפר סברה שבעזה. מפקח סובלמן ז"ל, שהיה בן 26 במותו, קיבל עוד בחייו עיטור אומץ על פעילותו המבצעית. במשטרה מציינים: "ערן היה בראש הלוחמים, זיהה את בית המחבלים, חתר למגע, גילה דבקות ונחישות, ובעת הפריצה לבית נורה למוות".
לאחר מותו, קיבל מפקח סובלמן ז"ל עיטור נוסף. זאת, לאחר שהספיק להזהיר את חבריו לפני שנורה בראשו בעת הפריצה לאחד הבתים בכפר. את האקדח שהיה על גופו העניק הימ"מ לאחיו יניב סובלמן, שחקן מכבי פתח תקווה בכדורגל לשעבר, שנושא אותו על גופו עד היום.
יניב: "ידעתי שכל מה שקורה - הוא שם, ויום אחד זה נעלם. הסיפור המשפחתי שלנו מתחיל באמא שלי, שהייתה שורדת שואה מאושוויץ. כנגד כל הסיכויים, היא הצליחה להוליד את אחי ערן ואותי. הפער של שש שנים ביננו לא היה גדול, ומצאנו יחד את עולמנו. לימים הוא סיים את הצבא, עבד בכמה עבודות, ולאחר פרק זמן התגייס לימ"מ. היו לו כמה אהבות. הייתה לו חברה, כדורגל, סוסים, ימ"מ ומשפחה, אני לא יודע לערוך את הסדר. אני זוכר, שכשהוא התגייס לימ"מ, הוא זרח. אני מניח שהימ"מ היה בראש סדר האהבות שלו", משתף אחיו יניב.
רפ"ק יזהר קיינר, שהיה עם סובלמן בפעולה שממנה לא שב, משחזר: "היינו בשכונת סברה בעזה, נכנסנו דרך המרפסת לתוך הבית, ולאחר מספר מטרים נתקלנו בדלת סגורה. ערן היה ראשון ואני אחריו. למחבלים לא היה מה לעשות. הם התכופפו מתחת למעקה וחיכו בעצם לערן. מיד אחרי שהוא את הדלת, הוא ספג ירייה בראש. בעצם, אפשר לומר שערן מצא את מותו לנגד עיניי".
יניב: "ברגע שאחי זיהה את המחבל, הוא רץ וצעק 'תיזהרו יש לו אקדח'. מאז, זה החיבור שיש לי עם האקדח שלו, שקיבלתי מהיחידה שלו, שאותו אני נושא עליי. החוסר הולך ונהיה גדול יותר. הוא היה החוסן שלי, האח הגדול".
התרעות פיקוד העורף