"התחושה היא של סיפוק גדול ושהחיים לא עברו לידי, אלא שאני הובלתי אותם", מספרת נילי צחובוי, הגננת המיתולוגית מרמת גן, שלאחר כ-57 שנים סגרה את "הגן הספרותי של נילי" ברחוב נגבה בעיר.
במשך כ-60 שנה הייתה צחובוי, תושבת העיר, גננת. "במשך שלוש שנים היה לי גן בתל אביב, ואז פתחתי את הגן ברחוב נגבה 67, ובהמשך בנגבה 79. כל השנים גרנו בעיר, זה מפעל חיים", היא מציינת בהתרגשות.
נפגשתי עם צחובוי וארבעה מבני משפחתה הנרגשים, שגם הם מתגוררים ברמת גן, בעיצומו של פינוי המבנה הוותיק שבקומת הקרקע, בו פעל גן הילדים בשכירות, ואשר יהפוך בקרוב לדירת מגורים. המפגש המיוחד, שהתקיים על רקע הזמן שעמד מלכת בגן הוותיק, יצר תחושה של מסע במנהרת הזמן, של סיום עידן.
"כ-2,000 ילדים גדלו בגן הזה. כבר היו לי דורות המשך של הורים, שלמדו כאן והביאו את ילדיהם", היא מספרת וסוקרת במבט נוסטלגי את הפריטים שעדיין לא פונו מהגן, בריסטולים עם שמות הילדים, ציוריהם ויצירותיהם. "עבורי כל ילד הוא עולם ומלואו", היא מציינת.
מה הסוד לגן ששורד כל כך הרבה שנים?
"החינוך לדרך ארץ והשקפת עולם, כשהילד הוא במרכז, אבל הגננת מושכת בחוטים. תמיד שאפתי להעניק לילדים ערכים, דיבור נכון בשפה העברית והרחבת אופקים. ככל שיודעים יותר – יש יותר כוח, וזה נכון לכל הגילאים".
השפה העברית הייתה דרך חיים במשפחת צחובוי. בעלה, יורם צחובוי ז"ל, היה מנהל פדגוגי באורט רמת גן וחבר בוועדה, שהרכיבה את מבחני הבגרות בספרות, לשון והבעה. "הוא היה איש ספר. עבורנו, לשפה העברית תמיד הייתה משמעות רבה - היא יוצרת את הרושם הראשוני", היא אומרת.
צחובוי מצביעה על ארון, שנראה כמו ארון בגדים ישן, שבתוכו היו ספרים רבים. "הייתה כאן ספריה גדולה. אני מאמינה בקריאת ספרים ובדקלומים, וגם בביצוע דקלומים חוזרים - בסוף משהו נקלט", היא אומרת על מפעל העברית לגיל הרך, שאותו הובילה. "הילדים היו מחליפים כאן ספרים ויוצרים יצירות בעקבות קריאה בספרים".
מעבר להיותו גן ספרותי, היה לגן שלך עוד ערך מוסף.
"זה גן בוטיק, בטעם של פעם, שהחיצוניות שלו פחות קובעת, יותר התוכן, החינוך והערכים".
על רקע הפרסומים בשנים האחרונות על אירועים חריגים בגני ילדים, היו גם אצלך הורים שחששו?
"ההורים אצלי אף פעם לא חששו, תמיד האמינו בי באמונה שלמה, ידעו שכל ילד הוא עבורי הוא עולם ומלואו. הייתה לי בגן סייעת, שכילדה למדה בגן הזה. גדלו כאן דורות".
איך הרגשת כשנחשפת לפרסומים על אלימות בגנים?
"ברור שזה עשה לי לא טוב. תמיד אמרתי - למי שאין סבלנות, שלא ייכנס לגן ילדים".
יש הבדל בין ההורים היום להורים לפני 60-50 שנה?
"כיום, ההורים יותר מתערבים, ויש גם הורים שרוצים לנהל. אני בעד מעורבות של הורים, אבל עד גבול מסוים, וצריך לכבד את זה. אני ישרה כמו פלס - מה שאני מבטיחה, אני תמיד מקיימת".
מה דעתך על החינוך של ההורים בעידן הנוכחי?
יש הורים רבים שרוצים להיות החברים של הילדים, אבל הם טועים, כי קודם כל צריך להיות הורה. אני שומעת אבא שאומר 'הילד עושה לי בית ספר', וזה לא מקובל עליו. לחינוך של ההורים בבית יש משמעות רבה לעתידו של הילד. אני אומרת להורים – 'אף אחד לא יחנך את הילדים שלכם. הגן משלים את הבית'".
איך זה להיות גננת בעידן הדיגיטל?
"לא היו טלפונים בגן. גם לא שלי. כשנכנסתי לגן, שכחתי מהעולם והתרכזתי רק בילדים. הייתי כל כולי עם הילדים".
מה נתן לך הניסיון הרב בעבודת הגן?
"השנים עשו אותי יותר רכה, ובמהלכן גם צברתי יותר ניסיון. אני אוהבת ילדים".
הילדים לא יחסרו לך?
"יש לי שלוש בנות, חמש נכדות, שאחת מהן נשואה, ונכד אחד. אני מחכה לנינים. יש לי תחושת סיפוק גדולה והרגשה שהקמתי מפעל חיים, שהוא גם מפעל משפחתי. כולם היו מעורבים בגן, הוא היה חלק מאיתנו".
ומה הלאה?
"אני אוהבת ספרות ומוזיקה, אז אני ממשיכה בהתרגשות לפרק הבא".
מה השתנה ברמת גן במרוצת השנים?
"בזמנו היו יותר שלווה ושקט, היום זה עידן אחר".
התרעות פיקוד העורף