בין המורים שפתחו את שנת הלימודים החדשה, הייתה גם רנה והל, המלמדת כבר יותר מ-40 שנים אנגלית בבית הספר אמית בר אילן ברמת גן, עוד מהמחזורים הראשונים של בית הספר.
והל מספרת, שהסוד שלה הוא, שאינה מפסיקה להתחדש ולהרחיב אופקים. בשנה שעברה החלה ללמוד לנגן על פסנתר, והשנה החלה ללמוד את השפה הטורקית. "כדי להבין את התלמידים, אני רוצה להיות במקום של מי שמתמודדים עם קניית שפה חדשה", הוא מציינת.
אל בית הספר היא הגיעה, כשלבן שלה ולחבריו לא היה מורה. "היו קצת מיואשים בחיפוש אחרי מורים טובים לאנגלית. אני דוברת אנגלית, וכך בעצם הכול התחיל", היא מפליגה במנהרת הזמן. מאז, עברה לא מעט גלגולים. "הייתי מורה למדעים ומתמטיקה בחו"ל. לאחר מכן, במשך כעשר שנים עבדתי בהיי-טק. כשעליתי לארץ, לימדתי מתמטיקה בתיכון אחר. עם השנים, עברתי להוראת אנגלית בבית הספר אמית בר אילן", היא משחזרת.
למרות שכבר עברה את גיל הפרישה לפני כעשור, היא מתעקשת להמשיך בהוראת שתי כיתות מצוינות, שאותן היא מלמדת פעמיים בשבוע. "זה הרבה יותר כיף מסתם עבודה", היא מודה בסיפוק. "אני משקיעה בכל שיעור ולומדת כל הזמן. בזמן הקורונה, למדתי להשתמש בזום והעברתי שיעורים נהדרים. עברתי בבית הספר שישה מנהלים, מהטובים ביותר שיכולתי לבקש, האווירה כאן טובה והמורים אוהבים את בית הספר ונשארים בו שנים ארוכות. יש גם בוגרים רבים שחוזרים כמורים. חדר המורים מלא בתלמידים שלי לשעבר, וזו תחושה יוצאת מהכלל".
על רקע הפרישה של מורים ממערכת החינוך, אומרת והל: "התנאים נעשו יותר ויותר קשים. הדרישות מהמורים עולות כל הזמן, גם מוותיקים וגם מחדשים, ונותנים פחות ופחות תמורה. לא רק בכסף, אלא בתמיכה, עידוד, הערכה, שעות עבודה וכדומה. בגלל שאף פעם לא עבדתי במשרה מלאה, יכולתי להקדיש לזה את הזמן וגם לעשות השתלמויות ולהגדיל את הידע שלי, בהתאם לזמן ולרצון שלי, לא כשמישהו מכריח אותי, אלא מה שמעניין אותי. אבל מי שעובד במשרה מלאה, נמצא במציאות קשה הרבה יותר".
התרעות פיקוד העורף