תערוכת צילום חושפת: 50 גוונים של אלימות במשפחה

תערוכת ייחודית של קבוצת צלמות, שנועדה להעלות את המודעות לאלימות במשפחה, תיפתח ביום שלישי במרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן ובהמשך תנדוד ברחבי הארץ. "מטרת תערוכת 'רואות את הקול – צלמות אומרות לא לאלימות', היא להעלות את המודעות לסוגי האלימות השונים במשפחה כדי לסייע במניעתה, באמצעות שימוש באומנות חזותית", ציינו יוזמות התערוכה. התערוכה, שבה יוצגו צילומים של 16 צלמות, תלווה את הכנס השנתי של מרכז רקמן.

היוזמה נולדה בעקבות תסכול שהביעה עו"ד לענייני משפחה דנה דרזנין, מהאופן בו מציגים את האלימות במשפחה בתקשורת ובציבוריות, כאשר הדגש הוא על האלימות הפיזית, ובך מחמיצים את שאר סוגי האלימות, שלעתים הם קשים לא פחות. הצלמות שאבו את ההשראה לצילומים משירים מוכרים, ובמהלך תהליך יצירת התערוכה, הנחו חברות הקבוצה סדנאות שעסקו בפן של האלימות ובפן של הצילום.

במהלך תהליך איסוף החומרים לתערוכה, עלה סיפורה האישי של רייצ'ל לוי, שחוותה טרגדיה משפחתית קשה, בעקבות אלימות במשפחה. "לפני ארבע שנים קיבלתי שיחת טלפון ששינתה את חיי", היא מספרת. "אמי ואבי נמצאו ללא רוח חיים. אבי, ברגע קר של ייאוש, החליט לסיים את חייה של אמי ומיד לאחר מכן את שלו", סיפרה לוי, שהתערוכה תוקדש לזכר אמה מרים שלום ז"ל.

לוי תיארה באומץ את החיים מאז האסון הנוראי: "ארבע שנים של כאב יומיומי, שאלות, תהיות וכעס על עצמי. במקביל, ניסיון להבין איך ממשיכים את החיים הלאה? איך לא מוותרים על המשפחה הפרטית שלי, הגרעינית והמורחבת". לדבריה, מאז החלה לצלם יותר. "הצילום הפך לתרופה, ברחתי לטבע, לאוויר, כדי לנשום. גיליתי שזה הטיפול הטוב ביותר עבורי - להסתכל מבעד לעדשה, ליצור רגעים".

לוי הצטרפה לקבוצת צלמות עם מטרה זהה – להגביר את המודעות לאלימות במשפחה. "נפלה בידי הזכות להצטרף לקבוצת צלמות נדירה, שמטרתה לעשות טוב בעולם. באחת הפגישות, עלה הרעיון ליצור תערוכה בתחום האלימות במשפחה", היא מספרת. "בקבוצה אף אחת לא ידעה על הסיפור הפרטי שלי, ופשוט הבנתי שיש לי שליחות, אחריות לשתף, להתריע ולהרים תמרורים. כך אולי אצליח להשפיע, שהסיפור יישמע. העזתי. לראשונה מאז הלילה ההוא, פתחתי את לבי - לא לקבוצת המקורבים, אלא לקבוצת קולגות שהפכו במהרה למשפחה".

לוי מציינת, שכאשר הוצע לה להקדיש את התערוכה לזכר אימה, היא התרגשה עד דמעות. מאידך, היא חששה מהחשיפה שתגיע ומפרסום סיפורה הפרטי בפומבי, שיגיע גם לאוזני מכריה שלא ידעו עד היום. "קיבלתי החלטה שהגיע הזמן לחשוף, להיפתח, להיות אמיצה, כדי להעביר מסר, לשאול שאלות, להגביר מודעות ולהתריע על סממנים גלויים וסמויים לאלימות", היא אומרת. "זו זכות גדולה להיות שייכת לקבוצת איכות כזו. תודה על הדרך ועל הכבוד. אני שמחה להיות חלק במיזם חשוב כל כך".