בבית יד לבנים ברמת גן מוצגת בימים אלה התערוכה “אמא. יומן מלחמה” – יצירה אומנותית מרגשת פרי יצירתה של ד”ר תמר כץ-פלד. התערוכה, שהוצגה ביוזמת מנהלת בית יד לבנים נירית חן, מושכת מאות מבקרים, בהם משפחות שכולות רבות שמצאו בה נחמה והזדהות.
“כשפניתי לנירית חן עם הרעיון להציג את התערוכה ברמת גן, היא נרתמה מיד למשימה”, מספרת כץ-פלד. “תוך זמן קצר הצילומים והטקסטים כבר היו תלויים על קירות בית יד לבנים, והתגובות היו מרגשות”.
התערוכה מוקדשת לזכרו של חתנה של כץ-פלד, גלעד מולכו ז”ל, החלל הראשון של המערכה בצפון במלחמת חרבות ברזל, שנפל בקרב מול מחבלים שחדרו מלבנון, רק 44 ימים לאחר חתונתו. דרך האומנות מצאה כץ-פלד דרך להנציח את זכרו ולבטא את הכאב האישי והלאומי.
בשילוב אומנותי ייחודי, הטמיעה כץ-פלד בתוך צילומים מרהיבים שירים וטקסטים פואטיים. היצירות משלבות תמונות מחיי היומיום בצל המלחמה עם מילים המבטאות את עומק הרגשות – מהכאב העמוק ועד לניצוצות של תקווה. העבודה מצליחה להחיות את הזיכרון דרך הצילום והכתב, ובו בזמן מעבירה את תחושת האובדן לצד התקווה והכמיהה לשלום ולשובם של החטופים.
המאפיין הייחודי של התערוכה הוא היותה מסמך אותנטי שנוצר בזמן אמת במהלך מלחמת חרבות ברזל. כל יצירה נכתבה ותועדה תוך כדי המלחמה, כשהיא משקפת לא רק את הרגשות האישיים של האמנית, אלא גם את התחושות הלאומיות של העם כולו. “בעוד אני מתמודדת עם האובדן האישי שלי”, היא מסבירה, “מצאתי את עצמי מתעדת גם את הכאב הקולקטיבי של העם, את הרגעים הקשים לצד רגעי האחדות והתקווה”.
בין היצירות המוצגות ניתן למצוא תיעוד של רגעי שגרה בצל המלחמה, תמונות מהחזית הביתית, ורגעים של התכנסות משפחתית וקהילתית. כל תמונה מלווה בטקסט אישי, המעניק לה עומק נוסף ומחבר בין הסיפור האישי לסיפור הלאומי.
“התערוכה אינה רק תצוגה של תמונות וכתיבה”, מסבירה כץ-פלד, “היא מסמך של חיים, של זיכרון, של כאב ושל תקווה, המחדד את הערך של האומנות ככלי לתיעוד, לזיכרון, להתמודדות ולתקווה לעתיד טוב יותר”.