בשנים האחרונות עיריות רבות בישראל מקצות תקציבים משמעותיים להקמת עמדות האכלה מסודרות לחתולי רחוב. העירייה האחרונה שהצטרפה למגמה היא גבעתיים, שהציבה 33 מתקנים ברחבי העיר. יצאנו לבדוק מה עומד מאחורי התופעה שהפכה לקונצנזוס עירוני, ומדוע דווקא עכשיו נושא שעורר מחלוקות שנים רבות זוכה לפתרונות מוסדרים.
מי שעובר בשנים האחרונות בגינות ציבוריות בערים כמו תל אביב, ירושלים, ראשון לציון ובת ים, בוודאי נתקל בהם: מתקנים ייעודיים, לעיתים דמויי בתים קטנים, המיועדים להאכלת חתולי רחוב. מה שהחל כיוזמות מקומיות בודדות הפך למגמה ארצית, כאשר עיריית גבעתיים היא האחרונה שהצטרפה אליה עם 33 מתקני האכלה חדשים ברחבי העיר.
מדוע דווקא עכשיו?
העיתוי של תנופת הקמת מתקני ההאכלה אינו מקרי. לפי המצב בשטח, בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בתלונות תושבים על שני היבטים מנוגדים לכאורה: מחד, תלונות על מאכילי חתולים ש"מלכלכים" את המרחב הציבורי, ומאידך, דיווחים על היעדר מענה עירוני לרווחתם.
על פי עיריית גבעתיים, המתקנים החדשים נועדו "לספק לחתולי הרחוב גישה קבועה למים, מזון ומחסה – תוך שמירה על הסדר, הניקיון והמרקם האקולוגי במרחב הציבורי". הם גם מספקים לחתולים מקום לינה בטוח ומוגן, במיוחד בימי החורף הגשומים.
אך מסתבר שלא רק רווחת החתולים עומדת מאחורי המהלך. חשוב להבין, שהאכלה לא מבוקרת של חתולים יוצרת בעיה אקולוגית רחבה יותר: שאריות מזון חשופות מושכות גם בעלי חיים אחרים – כמו קיפודים, עכברים, חולדות, ולאחרונה אף תנים.
בערים כמו רמת גן, גבעתיים ותל אביב נצפתה בשנים האחרונות עלייה מדאיגה בנוכחות של תנים במרחב העירוני. האכלות לא מוסדרות, המותירות מזון נגיש ברחובות, מהוות גורם משיכה עיקרי לתנים, שמזהים בכך מקור מזון קבוע.
ברגע שתן לומד כי יש אוכל בשפע ברחובות העיר, הוא צפוי לשוב לשם ואף עלול לצפות להאכלה קבועה. מצב זה מסכן את האיזון בין האדם לטבע בעיר ועלול ליצור מפגשים שאינם בטוחים, הן לתנים והן לתושבים.
מי מתפעל את הפינות?
כיום, בכל עיר קיימים עשרות מתנדבים שמאכילים את חתולי הרחוב, אך לרוב עושים זאת באופן לא מוסדר. המתקנים החדשים נועדו להסדיר את הפעילות הזו ולמנוע את הבעיות הנלוות אליה.
בגבעתיים, כמו בערים אחרות, מיזם מתקני ההאכלה הוא חלק ממדיניות עירונית רחבה לרווחת בעלי החיים, הכוללת שיתופי פעולה עם ארגונים ועמותות העוסקים בנושא וקידום פעולות שוטפות לחיסון, עיקור וסירוס – כדי להבטיח אוכלוסייה בריאה ויציבה לאורך זמן.
אם בעבר נתפסו מאכילי חתולים כיוצרי מטרד, היום הם הופכים בהדרגה לחלק מפתרון עירוני מוסדר, בשיתוף פעולה עם הרשויות. האם מדובר בשינוי תפיסתי עמוק או במהלך יחסי ציבור זמני? הזמן יגיד, אך בינתיים, יותר ויותר חתולי רחוב בישראל נהנים ממתקנים מסודרים לארוחתם הבאה.
התרעות פיקוד העורף