במלחמת המפרץ הראשונה, בתחילת 1991, ספגה רמת גן את הפגיעות הקשות ביותר של טילי הסקאד שנורו מעיראק. 35 שנים לאחר מכן רמת גן שבה וסופגת, הפעם טילי מצרר ורסיסים שמגיעים מאיראן. בין לבין ספגה העיר במבצע שומר החומות רקטה שנורתה על ידי חמאס מרצועת עזה וגרמה להרס ולהרוג. בהמשך טילים שנורו מתימן ומלבנון גרמו להרס מבנה בבית ספר ולנזקי רכוש.
כמי שמסקר מקרוב, במשך שנים ארוכות, את הנעשה ברמת גן, הייתי במלחמות בעשרות זירות נפילה, לעיתים במסע בין זירה לזירה. שלשום, בלילה הלבן שבין שלישי לרביעי, קצת לאחר חצות, דווח על חמש זירות בעיר. רצתי מזירה לזירה.
סרט המלחמה נמשך גם לאחר מכן, כשדירה בעיר נהרסה, ככל הנראה מפגיעת פצצה מטיל מצרר. הפעם, למרבה המזל, לא היו נפגעים, אבל ההרס בדירה היה כבד. כל נרצח, כל פצוע, וכל מי שביתו נחרב או שמכוניתו נשרפה - הוא עולם ומלואו. הסטטיסטיקה לא רלוונטית עבורו.
לאורך שנות הסיקור הרבות של הפגיעות ברמת גן, והביקור בזירות שלא אחת היו קשות למראה, אי אפשר שלא להתפעם מהחוסן הנפשי של תושבי העיר הזו. הם נשמעים להנחיות, נכנסים למרחבים המוגנים, ובזכות זה ניצלים חיים רבים.
רק תופעה אחת מיותרת ומסוכנת עדיין נותרה - הסקרנים שמגיעים אחרי כל נפילה לזירה. הם לא רק מפריעים לכוחות הביטחון וההצלה, הם גם מסכנים את עצמם. אם יש משהו שהנפילות הבלתי פוסקות ברמת גן מלמדות זה שהברק בהחלט עלול להכות פעמיים.
התרעות פיקוד העורף