מעטים הם המקרים בהם שני אנשים זרים נכנסים לשיחה ומתחברים עד כדי כך שצריך לעשות מאמץ כדי לסיים אותה. כך התקיימה השיחה בין הרב מיכאל בילס, רב קונסרבטיבי מדלאוור שבארצות הברית, הידוע גם בקרבתו לנשיא ג'ו ביידן, ובין הרב ד"ר שרון שלום, רב אורתודוקסי ישראלי יוצא אתיופיה.
במסגרת סדרת הכתבות על בכירים מישראל ומיהדות ארצות הברית אודות הקשר המיוחד שבין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם – ישראל ויהדות ארצות הברית, שוחחתי עם שני הרבנים הבולטים הללו כדי לבחון איך הם רואים קשר זה, בשעה שאנו מציינים 75 שנים למדינת ישראל.
התחלנו את השיחה בהתמקדות על ילדותם, כאשר הרב שלום שיתף שהוא נולד בכפר קטן באתיופיה. "גדלנו בכפר שהיה רק יהודי, מופרד משאר הכפרים". הוא הוסיף כי אנשי הכפר שלו, ויהודים אחרים באזור "שמרו על הזהות הייחודית שלנו כיהודים, אבל תמיד היינו בקשר עם קבוצות אחרות כמו נוצרים ומוסלמים. הבנו אז שכולנו שווים, אך עם זאת, איננו באמת שווים, והשוני אכן ניכר עקב יהדותינו".
הוא נזכר כי נהג לשבת עם סבו באתיופיה. "סבא שלי נהג לספר לנו סיפורים על ירושלים. ירושלים הייתה הכל עבורנו. שאלתי את סבא שלי, 'מתי אלוהים יקח אותנו מאתיופיה לירושלים?' הוא תמיד היה אומר: כאן ועכשיו'". הרב שלום הסביר כי "רק בהמשך חיי הבנתי שבמהלך 3,000 שנות גלות באתיופיה, כל אבותינו ענו באותו אופן כמו סבי. הם באמת האמינו שהם בכל רגע הולכים לעזוב כדי להגיע לירושלים. והנה אנחנו עכשיו כאן, בישראל".
הרב שלום הוסיף כי "הסוד" הזה, שהחזיק את קהילתו בחיים כל כך הרבה שנים, כמו גם קהילות יהודיות אחרות, היה תקווה. "למרבה הצער", הוא אומר, "סוד התקווה הזה, ששמר אותנו לאורך הגלות באתיופיה אבד. לצערי, נראה כי שכשהגענו למולדתנו ההיסטורית איבדנו את הסוד. איבדנו את התקווה, בבית שלנו, בארצנו".
הרב שלום מדמה זאת לזוג טרם נישואיהם, "הם מאוד אוהבים אחד את השני אבל אחרי שהם מתחתנים, הם מרגישים שכל האהבה אבודה. מה קרה לנו?" שאל הרב שלום בהתייחס למצב הנוכחי בישראל, והמתיחות העולה עם יהדות העולם. "זה לפעמים מאוד מעציב אותי", אמר.
שפת הגוף של הרב בילס הראתה שהוא מאוד תומך ונלהב ממה שיש לרב שלום לומר. "אני דור ראשון באמריקה מהצד של אבא שלי. המשפחה שלנו עלתה מאנגליה, ולפני כן מרוסיה ומפולין. אני רק קצת יותר מבוגר ממך הרב שלום", הוא צחק, "בדיוק מלאו לי 60 שנה בשושן פורים, והשם העברי שלי הוא מרדכי. נולדתי בסן פרנסיסקו, קליפורניה, הידועה כעיר רב-תרבותית ומאוד סובלנית. אני בן יחיד, חונכתי רק בסביבות לא יהודיות, אז הייתי היהודי היחיד בכל מקום אליו הלכתי”.
הרב בילס הסביר לרב שלום כי תמיד היה צריך"להבין ולהיות מסוגל להסביר מהי היהדות לאנשים שאינם יהודים".
הרב בילס אמר שהוא זוכר בבירור כי: "בשנת 1973, הייתי בן 10, והיינו במגרש החניה של המרכז הקהילתי היהודי, שם נערכו תפילות במהלך החגים, ושמענו ברדיו שפרצה מלחמת יום כיפור. מישהו ברדיו דיבר על הפלישה לישראל, זה היה כל כך מזעזע. אף אחד לא הלך הביתה, היינו קהילה שלמה של יהודים סביב מכונית במגרש חניה עם רדיו דולק. כולנו כססנו ציפורניים, כי זו הייתה מלחמה מאוד מפחידה".
"אני אוהב את ישראל", המשיך הרב בילס. "גרתי בישראל פעמיים במהלך לימודיי המקצועיים. למדתי כל כך הרבה יותר על ישראל בזמן שהותי שם, וזה באמת עזר לי להבין עד כמה המצב מסובך. הרב שלום, מה שעבד בשבילי זה שרכשתי חברים, מכל מיני סוגים, בין אם זה אנשים מההתנחלויות, מתל אביב, סטודנטים באוניברסיטה העברית או ילדים פלסטינים שמתקשים להגיע לכיתות שלהם בגלל מחסומים", אמר והוסיף כי "באמריקה, אנשים נוטים להיות מאוד דו-קוטביים, ואני הפכתי להיות כזה בישראל, מה שמאפשר לי לראות את התמונה המלאה".
הרב בילס הוסיף בנימה אישית: "אני מרגיש חיבור מיוחד אליך, הרב שלום, מכל כך הרבה סיבות: האנרגיה שלך, הנעורים שלך והרצון שלך להביא יהודים לישראל מכל מקום שבו הם נמצאים. אני מרגיש שאתה מייצג קהילה אתיופית שלפעמים לא שומעים אותה, ואני מייצג קהילה מסורתית שגם היא לא נשמעת, ובכל זאת ישראל היא כולנו, והיא שלנו".
הרב בילס הסביר: "אני לא מאמין ברעיון כי יהודים בתפוצות לא צריכים להגיד שום דבר על ישראל כי אנחנו לא גרים בה. זה חסר אחריות, שכן היא גם המדינה שלנו, מדינתו של העם היהודי. בסופו של דבר, ישראל חייבת לקבל את ההחלטות שלה בעצמה. אבל שאנחנו נשב ברחבי העולם ורק נאמר 'בהצלחה', אני חושב שזה חוסר אחריות פוליטית וחברתית".
הרב שלום המשיך- "מדי פעם אני מדבר עם אנשים שמציינים בפניי שהם אינם מתכוונים להיפגש עם רב רפורמי או קונסרבטיבי. התשובה שלי אליהם היא: למה? מה קרה? אתה יהודי וכך גם הוא. מה הבעיה?". שלום שיתף את בילס שכשהיה בבוסטון, לפני כמה שנים, הוא פגש אדם שהופתע לראות יהודי שחור עם כיפה על ראשו. "הוא שאל אותי מה אני, ועניתי בפשטות אני יהודי. הוא היה כל כך מבולבל ושאל איך אני יכול להיות שחור ויהודי בו זמנית? הוא אמר לי, 'אבל אתה לא נראה כמו יהודי', עניתי: 'איך בעצם נראה יהודי? האם יש דרך שבה נראה יהודי שמרן? או יהודים רפורמים? יהודים חילונים?".
הרב שלום הסביר כי סוג זה של פתיחות לזולת מבוססת על הפילוסופיה האתיופית. "בפילוסופיה האתיופית אין תודעה היררכית, אלא תודעה רוחבית. אין דבר כזה אדם שהוא יותר דתי או פחות דתי. סוג זה של שיחה לא קיים. איך מישהו יכול לדעת מי יותר דתי? האם אני יותר דתי ממישהו אחר? מה זה אומר בכלל? למה שתיחשב יותר דתי ממני? כי אתה מתפלל שלוש פעמים ביום? כי אתה לובש ציצית? זה הבסיס לנקודת מבט רב-תרבותית".
הרב בילס: "אני חייב להגיד שאני באמת מאמץ את מה שאתה אומר. זה ממש מקסים שאתה אומר את זה היום, במיוחד לקראת פרשת השבוע (ויקרא), והיא עוסקת בהקרבת קורבנות. אך ניתן להסתכל על זה גם כאותיות השורש של קרוב - קרבה. זה בשביל אבותינו, שניסו למצוא משהו שיקרב אותם לשם, וזה רעיון נהדר".
הרב בילס הוסיף כי בתקופת המקרא, כשיהודים הקריבו קורבן, הם תרמו בהתאם למצבם הכלכלי והדבר היה מקובל, בין אם זה היה שור או יונה. "אלוהים לא אומר אם זה טוב יותר או פחות. זה נוגע לנקודה שלך, הרב שלום. השם לא שופט את הקורבנות, וגם לא את אהרון או משה. אז אני מניח שמה שאני מנסה לעשות כרב זה שאני מנסה ליצור חיבור בין בני הקהילה שלי, לא משנה היכן הם נמצאים בעולמם המאוד חילוני, ועד כמה הם מחוברים לשם, ליהדות ולישראל. אני גם מודאג, מכיוון שאנחנו מיעוט כאן בדלאוור הקטנה, אך יחד עם זאת, אני רוצה לוודא שהיהדות תהיה מוערכת בקרב הכלל ושנוכל להיות מועילים ולתרום לחברה כמה שיותר".
הרב בילס הוסיף כי "ישראל צריכה כמה שיותר חברים והיא לא יכולה לסמוך אך ורק על יהדות ארה"ב ברחבי המדינה, זה לא מספיק. אז חלק מתפקידי הוא לשמור על יחסים טובים עם הסנטורים שלי ועם הנשיא שלי, שבמקרה הגיע גם מדלאוור. כי אנחנו צריכים חברים. ראשית, כיהודים שחיים בתפוצות, גם אנחנו צריכים חברים. אני צריך לדאוג שהילדים שלנו בדלאוור יוכלו לקבל ימי חופש בשביל לציין את החגים היהודיים, מבלי שהדבר יפגע בלימודיהם או בעבודתם.
"מצד שני", אומר הרב בילס, לראשונה בשפת גוף קצת מודאגת, "אני צריך לעשות כל שביכולתי כדי לוודא שגם ישראל תומכת באותם אתגרים שאנו מתמודדים איתם. בעת זו, אני מרגיש יותר ויותר שלממשלה בישראל פחות אכפת ממה שקורה לי ולקהילה שלי. אך במקביל, אני מדבר רבות עם חברי הקהילה שלי כדי לוודא שהם לא מוותרים על ביקור בישראל, אבל המצב בישראל כיום סביב המשבר החוקתי מעלה בקירבנו חששות רבות. ". הוא הסביר כי הוא: "מנסה לעשות הפרדה בין פוליטיקה ליהדות: אולי לא הצבעת לנשיא טראמפ, ואולי הוא לא הנשיא שלך,אך זה לא אומר שאתה לא אוהב את ארה"ב. אתה יכול לאהוב את מדינתך, ולהפריד את הדעות הפוליטיות שלך. אני לא רוצה שאנשים בארה"ב יסתכלו על מה שממשלת ישראל הנוכחית עושה, ויגידו שעקב כך הם לא רוצים שום קשר עם ישראל".
הרב בילס שיתף כי האתגר שלו כיום נעוץ בעיקר בכך שהוא רוצה לעדכן את בני הקהילה שלו על מה שקורה בישראל- "זהו אתגר לא פשוט לשקף עבורם את מה שקורה בישראל, שכן איני רוצה לגרום להם לתחושה שלילית כלפי ישראל".
עוד הוא הסביר כי "עבורי זה אכן יותר מאתגר, כרב בתפוצות", כי מטרתו היא לשכנע את קהילתו בחשיבות התמיכה והקשר עם ישראל. הרב בילס הוסיף כי קהילתו "שמה את ישראל במוקד הצהרת המשימה שלנו. זו בעצם הסיומת שלנו, כך שגם אם לא שמעת שום דבר אחר בהצהרה, לפחות שמעת את השם של מדינת ישראל ושאנחנו ציונים, וגאים בזה".
בסיום הראיון אמר הרב בילס כי הוא ישמח להמשיך את הקשר עם הרב שלום: "מבחינתי, הרב שלום כבר הפך לחברי הקרוב". הרב שלום הסכים ואמר כי הוא "ישמח שחברי בית הכנסת שלך יבקרו בבית הכנסת שלנו כשאתה מגיע לישראל". הרב שלום סיכם כי "אני מרגיש שאנחנו כבר מכירים מהעבר, למרות שזו הפעם הראשונה שאני מדבר איתך. הרב בילס מיהר לענות כי "נפגשנו בהר סיני", והשניים צחקו. הרב שלום הוסיף כי "הסוד היחיד של העם היהודי הוא סולידריות, לכן בית הכנסת שלנו, בעיר מגוריי, פתוח בפניכם בכל פעם שתחליטו לבקר בישראל".