"לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן", יודע לדקלם כל סוכן נדל"ן וכל מפיק אירועים. לא פחות מאיכות הנכס או תוכני האירוע, מה שבאמת חשוב הוא המיקום. ואם התארגנת על מיקום שהוא "פריים לוקיישן", כל השאר כבר יסתדר.

אך למרבה הפלא, דווקא האירוע המכונן ביותר בהיסטוריה של עמנו, שלכבודו אנו חוגגים את חג השבועות - מעמד מתן תורה - דווקא ההתגלות האלוקית הנפלאה הזו התקיימה כידוע על הר סיני, מקום נידח ולא מרשים, אי־שם באמצע שום מקום במדבר השממה.

אז נכון שברגע האחרון הצליחה ההפקה לגייס נס שעשה להר קצת דקורציה, וקישטה אותו בצמחים ופרחים. ונכון שלפחות מבחינת פתרונות חניה יש במדבר פלוס גדול. אבל עם כל הכבוד, לא ניתן היה למצוא מקום מרשים יותר לאירוע היסטורי שכזה חוץ מאשר המדבר?

מה רע היה לחכות קצת ולערוך את הטקס במקום מרשים יותר. קחו את קפלן למשל. תארו לעצמכם שהיינו סוגרים את נתיבי איילון, ולוחות הברית היו גולשים אלינו מעל מגדלי עזריאלי. הרי לפי ניתוח תמונות הרחפן יש שם מקום להרבה יותר מאשר 600 אלף איש. ואם קדושה מדברת אליכם, אז למה לא לתת את התורה בירושלים, בהר הבית למשל, כשכל עם ישראל מסתופף סביב למקום הקדוש ביותר?

חוץ מזה שבמקרה הנ"ל היינו מסתבכים עם דרישת תשלום של הרשות המקומית שבתחומה נערך האירוע, שבטח הייתה גם גובה ארנונה מכל מי שירצה ללמוד תורה – אני חושב שהבחירה לתת את התורה דווקא במדבר מקפלת בתוכה אמירה חינוכית חשובה, שמבהירה ומגדירה את מקומה של התורה.

התורה היא חיינו, היא החמצן הרוחני שמעניק לנו קיום, זהות, ערכים ומוסר. לימוד תורה איננו מותרות, הוא מצרך חיוני. ומוצר צריכה חיוני שכזה - לא דוחים את נתינתו, אפילו לא בדקה. מיד, ברגע הראשון שהדבר רק התאפשר, גם אם המיקום כרגע לא משהו, ואנו עדיין בעיצומו של מדבר שממה – הזדרז הקב"ה לבוא ולתת לנו את התורה.

כך במתן תורה ההיסטורי, וכך זה נמשך עד היום במתן התורה הפרטי מאב לבן, מדור לדור. "קטן, משיודע לדבר, אביו מלמדו תורה ציווה לנו משה". זאת מכיוון שהתורה היא לא עוד חוכמה מעשירה או תחום ידע נחמד, התורה היא הבסיס לכל, היא הדנ"א של עמנו. ועם זה אי אפשר לחכות ואין לדחות זאת. מיד משיודע הקטן לדבר, זה הדבר הראשון שיש ללמוד.

זו גם הסיבה לקריאתו של הרבי מליובאוויטש להביא את כל הילדים, אפילו תינוקות בני יומם, לבית הכנסת בחג השבועות, כדי שישמעו את קריאת עשרת הדברות ויקבלו את התורה. נכון, תמיד אפשר לחכות ללוקיישן מוצלח יותר ולדחות לגיל נוח יותר, אבל אם נתחיל לדחות, אין לדבר סוף, וכשמדובר במתנה כה יקרה - הטיימינג הוא שקובע, ופשוט חבל על כל שנייה.

חג מתן תורה שמח!

הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" בתל אביב