המוסדות האקדמיים בכל מדינה ומדינה נחשבים במקרים רבים כגופים משמעותיים ביותר בעיצוב ובבניית זהות משותפת בחברה תוך התעמקות במרכיביה ההיסטוריים של כל אומה. זו גם הסיבה שבגינה בחרנו בחלק השביעי והאחרון בפרויקט המיוחד על הקשר שבין יהודי ארצות הברית וישראל לשוחח עם שני נשיאים של מוסדות אקדמיים מובילים, אשר להם תפקיד מרכזי בחיזוק הקשר האסטרטגי בין ישראל והקהילה היהודית בארצות הברית.
שיחה כנה זו בין נשיא אוניברסיטת ברנדייס, מר רונלד ליבוביץ, ונשיא אוניברסיטת חיפה, פרופ' רון רובין, לא רק סיפקה תובנות ונקודות ראויות למחשבה, אלא גם נתנה את אקורד הסיום לפרויקט המשותף של “קבוצת הג'רוזלם פוסט" וקרן משפחת רודרמן, לרגל חגיגות 75 שנות עצמאות של ישראל.
ליבוביץ גדל בברוקלין, ניו יורק. “כמו משפחות יהודיות רבות בשנות ה־50 וה־60, עברנו לפרברי העיר ניו יורק, כ־50 קילומטר מחוץ לעיר, לניו ג'רזי", הוא מספר. לדבריו, הקשר שלו לציונות ולישראל הונע על ידי סבו. “הוא היה ציוני גדול", נזכר ליבוביץ, “גם המשפחה שלי הייתה מעורבת ועקבה באדיקות אחר הנעשה בישראל, אם זה היה דרך בית הכנסת שלנו או הקהילה היהודית שסבבה אותנו, גם בברוקלין וגם בניו ג'רזי. ישראל תמיד הייתה חלק מהחיים שלי, וחלק מההבנה שלי של מה זה אומר להיות יהודי".
רובין משתף כי הילדות שלו הייתה מעט שונה. הוא גדל בדרום אפריקה לאב יהודי, מקומי, ולאם ישראלית. משפחתו החליטה לעזוב את דרום אפריקה לאחר מחאה אלימה שהתעוררה שם בתחילת שנות ה־60. “הייתי אומר שמשהו כמו שליש מיהדות דרום אפריקה עזבה את המדינה", סיפר רובין על אותה התקופה.
מחקריו של פרופ' רובין, במסגרת הקריירה האקדמית שלו, מתמקדים בחיבור בין תרבות ומדיניות חוץ בארצות הברית, ולכן הוא התגורר שם במשך תקופה מסוימת, שם למד מקרוב על הקהילה היהודית במדינה: “קיבלתי מלגה והלכתי ללמוד באוניברסיטת ברקלי, שם כתבתי עבודת גמר שבה השוויתי בין ההגירה האיטלקית וההגירה היהודית בקליפורניה".
כשנשאל אם החיים בברקלי, קליפורניה, הפתיעו אותו מנקודת מבט יהודית, השיב רובין בשלילה: “החיים היהודיים שהיו נהוגים באזור המפרץ לא היו כל כך שונים ממה שחוויתי בילדות. הייתה קהילה יהודית, ואשתי הייתה מאוד מעורבת בבית הכנסת שבו עבדה. היה קל להשתלב, כי הדברים לא היו חדשים ממש עבורי".
ליבוביץ מספר כי אוניברסיטת ברנדייס היא מודל מרתק של החיים היהודיים בארצות הברית. המוסד האקדמי נוסד בשנת 1948, השנה שבה הוקמה מדינת ישראל. הוא נוסד “בחסות הקהילה היהודית", אך פתוח לסטודנטים מכל רקע דתי.
“באמת שיש רק ברנדייס אחת", הוא מוסיף, “זו אוניברסיטה חילונית, לא סקטוריאלית, שהוקמה על ידי הקהילה היהודית האמריקאית על בסיס ערכים יהודיים. המטרה בהקמתה הייתה לספק ליהודים גישה לחינוך ברמה גבוהה לאחר תקופה שבה זה נמנע מהם, לפני שנת 1948.
“יש קצת בלבול בנוגע לשאלה אם אפשר לקרוא לזה אוניברסיטה יהודית או לא", הוא מסביר, “המוסד יהודי בכך שהוא מושתת על ערכים יהודיים ונתמך על ידי הקהילה היהודית האמריקאית. אבל, כפי שאמרתי קודם, זה לא מוסד דתי או עדתי. המילה ‘אמת', בעברית, אכן מופיעה בסמל שלנו, כי זה מסמל עבורנו את החתירה לאמת ולצדק, שכל כך חשובים לעולם היהודי. זה קצת מבלבל אומנם, אך תמיד היינו פתוחים עבור כל מועמד או מועמדת ראויים, אם כסטודנטים ואם כחברי סגל. אומנם כיום הסטודנטים היהודים בברנדייס אינם רוב, אך אנחנו עדיין נאחזים בערכים היהודיים שלנו ובזהות היהודית שלנו". ליבוביץ מציין כי שיעור הסטודנטים היהודים בברנדייס מוערך ב־35%־45%.
רובין מציין כי אוניברסיטת חיפה הייתה האוניברסיטה הראשונה בישראל שהציעה תואר בלימודי יהדות ארצות הברית, הנקראת תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית. תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית של אוניברסיטת חיפה היא תוכנית לתואר שני, העוסקת במגוון נושאים הקשורים ליהדות ארצות הברית, לחברה האמריקאית ולקשר החשוב וארוך השנים עם מדינת ישראל והחברה הישראלית בעבר ובהווה. התוכנית מציגה לסטודנטים את הרקע ההיסטורי של מערכת היחסים בין ישראל ליהדות ארצות הברית וכן מקנה הבנה מקיפה של המציאות בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית, מתוך כוונה שהדבר יביא לחיזוק הקשר ולשימור מערכת יחסים קריטית זו.
רובין מוסיף כי “ככל שהפער הפוליטי בין ישראל ליהדות ארצות הברית מתרחב, הייתי אומר כי ההתעניינות בנושא בקרב הקהילה האמריקאית, בקרב סטודנטים, ובעיקר במיינסטרים של החברה היהודית בישראל, גדלה בהתאם. אותו פער, שהוא תוצאה של תמרון פוליטי בין המפלגות השונות, הוביל לשורה שלמה של החלטות בישראל, שייתכן כי הרחיקו מישראל חלק מיהדות ארצות הברית. דבר זה צריך להדאיג את כלל החברה בישראל, שכן ישראל וארצות הברית קשורות זו לזו בכל היבט שאפשר לחשוב עליו, אם זה מדיניות החוץ ואם זה הביטחון או התרבות שלנו".
רובין מוסיף כי לדעתו האוניברסיטה מציעה לישראלים “המחשה לאופן שבו החברה הישראלית רואה את הניכור הגובר (בין יהודי ארצות הברית וישראל) בזירה הפוליטית כמשהו שמזיק לכולנו. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שהתוכנית הזו כל כך אטרקטיבית".
ליבוביץ מסכים עם מרבית הדברים: “הייתי אומר כי מנקודת מבט כללית אולי זה נראה שהפער הזה הולך וגדל, אבל אני גם חושב שהקשר בין הקהילה היהודית בארצות הברית וישראל עמוק מאוד. מה ששונה עכשיו הוא הקיטוב בחברה, דבר שנותן במה במקרים רבים לאלו המתנגדים לישראל.
“כוונתי היא, שכן, אני חושב שיש פער בין ישראל ליהדות ארצות הברית, אך עם זאת, הקולות האנטי־ישראליים חזקים יותר מבעבר, והדבר משפיע על התחושה שפער זה גדול יותר ממה שהוא באמת. עם זאת, ישנן הרבה דעות אנטי־ציוניות בקמפוסים באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית. היו לנו מעט מאוד מקרים כאלה בברנדייס, אבל עדיין יש קבוצות שמיישרות קו עם קבוצות סטודנטים אחרות שמרגישות שהן נדחקו לשוליים". למרות זאת, ליבוביץ אומר שהוא אופטימי, “בזכות הקשר העמוק בין הקהילות, ובזכות העובדה שיש לנו קבוצות גדולות של צעירים שעדיין מרגישים מאוד מחוברים לישראל".
שניהם סבורים כי העשור האחרון בפוליטיקה הישראלית והאמריקאית הפך למאוד קוטבי. ליבוביץ מוסיף כי “כשראש הממשלה בנימין נתניהו דיבר בקונגרס האמריקאי בתקופת ממשל אובמה, זה יצר קרע. אירועים מסוג זה גרמו לאותם אנשים שאולי לפני כן היו ניטרליים או אף תמכו בישראל, להרגיש אחרת. אני חושב שמה שקורה עכשיו רק מוסיף למתיחות הזו".
ליבוביץ מסביר כי האירועים בישראל - המציאות המורכבת סביב ההפגנות והצהרות בעייתיות משני הצדדים של המפה הפוליטית - כבר זוכים לתהודה בברנדייס: “ישנם חברי סגל שדוחפים לכך שתהיה פעילות רבה יותר סביב נושאים אלה, ולא רק בהקשר אקדמי. בנוסף, חברי הסגל הללו בוחנים גם איך ניתן לחבר תוכניות לימודים אלה עם אוניברסיטאות אחרות בישראל. יש עניין רב בקמפוס סביב האקטואליה בישראל, וזה כמובן התגבר בגלל הממשלה החדשה והרפורמה המשפטית".
רובין מוסיף כי הם מנסים “לעודד את האוניברסיטאות והסטודנטים בארצות הברית להסתכל על החברה הישראלית בפרספקטיבה אחרת ממה שהם רואים בתקשורת. לדוגמה, אם ניקח את אוניברסיטת חיפה, נוכל לראות פסיפס של החברה הישראלית, אבל המגוון שמרכיב אותה לא מורגש מספיק לעתים באופן שבו הוא מוצג בחדשות".
ליבוביץ מסכים: “יש כל כך הרבה היבטים בחברה הישראלית שלא מכוסים בתקשורת המערבית, שהם פשוט נדחקים הצדה. העיתונות מאבדת עניין אם לא קורה משהו מטורף או משהו שיכול להזין את הנרטיב שיש להם על ישראל, וזה ממש מתסכל. לכן לדעתי יש לנו אחריות בקמפוס לחנך וליידע את הקהילה היהודית האמריקאית עד כמה שניתן על הנעשה בקרב יהדות העולם, ועל ישראל, שכן בעיניי זה חלק ממהות החיים היהודיים".
כשנשאלו במה כל אחד מהם מקנא בתפקידו של האחר כנשיא האוניברסיטה, השיב ליבוביץ בהומור: “כנראה מזג האוויר של חיפה, אני מעדיף את זה בכל יום על פני בוסטון". הוא הוסיף: “אני מעריץ את מה שרון והאוניברסיטה שלו עושים. הרעיון שלהם להפוך את עצמם לאוניברסיטה של הצפון, לחבר אוכלוסיות שונות ולספק תוכנית לימודים מדהימה, גם בכיתות וגם מחוץ לכיתות, זה די מדהים".
רובין השיב: “קודם כל אני מקנא באספקט האקדמי. אני חושב שברנדייס היא אוניברסיטה חזקה להפליא בהתחשב בגודלה. אני מעריץ זאת, שכן אנחנו מנסים להשיג את אותו הדבר. אנחנו אוניברסיטה קטנה, מוקפת אוניברסיטאות גדולות ומכובדות, והיינו רוצים שהקול שלנו גם יישמע. אני גם מעריץ את היכולת שלהם להציג את היהדות בתוך איזשהו מרקם חברתי, שהוא לא עדתי או סקטוריאלי, זה חשוב לאופן שבו האמונה והתרבות שלנו מוצגות כלפי חוץ".
ליבוביץ מותח ביקורת על רבים מעמיתיו ברחבי ארצות הברית, בנוגע ליחס שלהם כלפי האנטישמיות הגואה בארצות הברית, במיוחד בקמפוסים: “רק לאחרונה קיבלנו החלטה שעל ברנדייס לקחת תפקיד משמעותי בהתמודדות כנגד האנטישמיות. השקנו יוזמה שמזמינה מנהיגי קבוצות מאוניברסיטאות אחרות, דיקנים ונציגים נוספים, להגיע לקמפוס שלנו וליצור דיאלוג עם ארגונים אחרים שפועלים באוניברסיטה במאבק באנטישמיות. אני חושב שעד כה, באופן כללי, נשיאים של אוניברסיטאות בארצות הברית די התעלמו מנושא האנטישמיות".
מדוע נשיאי אוניברסיטאות אחרות לא עשו מספיק נגד אנטישמיות, בניגוד לגילויי שנאה כלפי מגזרים אחרים?
“זו שאלה מסובכת. חלק ממנה קשור לאופן שבו רואים את היהודים כמיוחסים, בקמפוסים במיוחד. ליהודים יש תפקידים בכירים בהרבה מקצועות, לכן קל לאחרים לומר שזה לא באמת משנה. אבל זה כן משנה, כי יש לכך השפעה על החוויה החינוכית של הסטודנטים שלנו".
כשנשאלו על עתיד היחסים בין ישראל וארצות הברית, בהקשר היהודי, לפחות לעשור הקרוב, אמר רובין כי הוא מקווה “שפרויקטים כמו זה של תוכנית רודרמן יתוו את הדרך ויעזרו לחנך אנשים בכיוון הנכון". הוא הוסיף: “אני אופטימי, ולכן אני עוסק בחינוך. ככל שיהיו יותר תוכניות לימוד ופרויקטים שיחשפו את שני הצדדים לגיוון הזה, כך גדל הסיכוי שהקשר ילך ויתחזק".
ליבוביץ הוסיף: “הפוליטיקה בוודאי תשפיע על יחסי ארצות הברית וישראל, וכנגזרת מכך גם היחסים בין היהודים בשתי המדינות. עם זאת, אפילו בתוך הקהילה היהודית האמריקאית יש מגוון רחב של דעות ואמונות, אבל אני מאמין שמה שמחבר אותנו גדול יותר ממה שמפריד, למרות האתגרים הפוליטיים, אז אני אופטימי. בנוסף, רק התחלנו לעבוד עכשיו על חינוך שני הצדדים, הישראלים על יהודי ארצות הברית, והאחרונים על המציאות בישראל, בניגוד לנרטיב שאליו התרגלו. זה מה שיעשה את ההבדל האמיתי".
מר רונלד (רון) ליבוביץ הוא הנשיא התשיעי של אוניברסיטת ברנדייס, ובעבר כיהן כפרובוסט וכדיקן במכללת מידלברי. הוא מומחה בגיאוגרפיה כלכלית־פוליטית רוסית. ליבוביץ הוא יליד ברוקלין, שעבר להתגורר בניו ג'רזי. לליבוביץ ולאשתו ג'סיקה שלושה ילדים.
פרופ' רון רובין מכהן כנשיא ה־11 של אוניברסיטת חיפה. הוא חוקר ישראלי, שמחקרו מתמקד בממשק בין תרבות ומדיניות חוץ בארצות הברית. רובין הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת ניו יורק (NYU). הוא נולד בתל אביב אך גדל בדרום אפריקה, לאחר מכן חזר עם משפחתו לישראל כשהיה בן 13.